רע"פ 538/00 שושתרי שלמה נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (השופטים ד' ברלינר - אב"ד, א' בייזר, וז' המר), מיום 19.5.99 בע"פ 71112/99.

1.המבקש הורשע בבית המשפט השלום ברמלה (ת.פ. 25066/95) בעבירות של בניה בלא היתר, עבירות לפי סעיפים 145 (א), (2) ו- (3), 204 (א) ו- 208 (א) (2)-(7) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה1965- (להלן: חוק התכנון והבניה). בית המשפט הוציא צו הריסה וצו הפסקת שימוש למבנה הבלתי חוקי (אלא אם יתקבל היתר בניה) והטיל על המבקש קנס כספי של 25,000 ש"ח. נקבע, כי צו ההריסה יבוצע בתוך 6 חודשים ממועד גזר הדין.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי. בתחילה הופנה ערעורו הן להרשעה והן לעונש, ואולם בפתח הדיון בערעור צמצם המבקש את ערעורו אך לעניין מועד צו ההריסה, וביקש ארכה בת שנה וחצי לביצועו. בית המשפט המחוזי, לאחר ששמע את טענות המבקש החליט, בדעת רוב (כבוד השופטים ד' ברלינר וז' המר) ליתן למבקש עיכוב ביצוע לתקופה קצרה נוספת של שלושה חודשים. וזאת לצורך בירור טענות המבקש בדבר האפשרות כי המבנה אכן יקבל אישור לשימוש חורג. לפיכך הורה, כי צו ההריסה יכנס לתוקף ביום 1.4.2000. דעת המיעוט סברה, כי נוכח היעדר נזק למשיבה ונוכח קיומם של מבני תעשיה נוספים באיזור, יש לעכב הביצוע ב12- חודשים.

3.לפני מונחת בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען, כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא נתן משקל נאות לשינויים שחלו במצב העובדתי, ובמיוחד לעובדה שרשויות התכנון התחייבו להכשיר את המבנה, וכי היתר לשימוש חורג צפוי להינתן תוך זמן קצר. עוד נטען, כי טעה בית המשפט המחוזי עת קצב שלושה חודשים בלבד לקבלת האישורים הדרושים לקבלת היתר לשימוש חורג במקרקעין. לבסוף נטען, כי פסק הדין של דעת הרוב אינו ברור. לשיטתו, לא ברור מהו אותו "בירור" שעל המבקש לערוך ומהן התשובות שיכולות להתקבל באותו בירור כך שצו ההריסה יתבטל.

4.המשיבה מתנגדת למתן רשות ערעור. לטענתה, הבקשה מתמקדת בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ומכאן שאיננה מקימה עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. לעניין מועד הצו נטען, כי אם ראוי המבקש לארכה נוספת, יש באפשרותו לפנות לבית משפט השלום בבקשה להארכת מועד ביצוע צו ההריסה, לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה. לטענתה, הליך זה הנו ההליך הטבעי לבירור טענותיו של המבקש ביחס לשינוי שחל לדבריו בעמדת הועדה המקומית. לעניין טענת המבקש בדבר אי בהירות פסק הדין טוענת המשיבה, כי אינה מוצאת כל עמימות בפסק הדין של ערכאת הערעור, וכי הדרך היחידה לפרשו היא כפשוטו - היינו, מדובר בעיכוב ביצוע של החלק בגזר הדין המתייחס לצו ההריסה, ואם לא יתקבל היתר לשימוש חורג עד ליום 1.4.200 יצטרך המבקש להרוס את המבנה שנבנה בלא היתר.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה וביתר המסמכים שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה לרשות ערעור להדחות. הבקשה אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). כאמור, מרכז הטענות בבקשה הן, כי נוצרו נסיבות אשר לטענת המבקש מצדיקות הארכת המועד לביצוע צו ההריסה. כפי שציינה המשיבה, פתוחה הדרך בפני המבקש לפנות בעניין זה לבית משפט השלום בהתאם לסעיף 207 לחוק התכנון והבניה.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. מאחר שהמועד לביצוע צו ההריסה חל בימים הקרובים, ועל מנת ליתן למבקש שהות להגשת בקשה להארכת מועד, אני מאריך את עיכוב הביצוע של הצו עד ליום 1.5.00.