פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5436/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
נהוראי מלול
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת בעפ"א 202/08 מיום 26.5.09 שניתן על ידי כבוד השופט ח'
גלפז
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד ירין שגב
החלטה
ביום 3.5.1994 הורשע המבקש בבית משפט השלום לתעבורה בטבריה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; עבירה של אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה, לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); ועבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי תקנה 21(ב)(ג) לתקנות התעבורה. בעקבות הרשעתו נגזר עליו עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; ופסילה מלקבל או להחזיק רישיון לתקופה של עשר שנים.
ביום 14.11.2004 הגיש המבקש בקשה לחישוב תקופת הפסילה משנת 1992, אזי לטענתו הפקיד את רישיונו במשטרה בעקבות התאונה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקש לא הפקיד את רישיונו כנדרש ועל כן תחושב תקופת הפסילה מיום הגשת הבקשה.
המבקש לא הגיש כל ערעור על החלטה זו, והנה ביום 27.12.2007 שב והגיש "בקשה לעיון חוזר בבקשה לחישוב תקופת פסילה". בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט ד' פורת ) ביום 5.6.2008, בעמדו על כך שהמבקש לא הגיש ערעור על ההחלטה משנת 2004, וכי אף לאחר הרשעתו הוסיף המבקש לנהוג ולבצע עבירות תנועה.
על החלטתו של בית המשפט לתעבורה הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת (עפ"א 202/08). ביום 26.5.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' גלפז ) את הערר, בעמדו על כך שלא היה כל מקום לדון בבקשתו של המבקש, וכי ממילא ההלכה בעניין חישוב תקופת הפסילה ברורה.
כעת בפני "בקשת רשות ערעור" על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בה חוזר המבקש על הטענות אותן העלה בעבר, לפיהן יש לחשב את תחילת מועד הפסילה ממועד מוקדם יותר. מנגד טוענת המשיבה כי אין כל מקום להיעתר לבקשה.
דין הבקשה להידחות. ראשית אציין כי לא מצאתי בבקשת המבקש כל בסיס דיוני ל"בקשת רשות ערעור" אותה הגיש על החלטתו של בית המשפט המחוזי אשר ניתנה בערר. שנית, נדמה כי מגמה זו של חוסר התייחסות לסדרי הדין עוברת כחוט השני בהתנהלותו של המבקש ובאי כוחו, משאף בקשתו ל"עיון חוזר" בבקשה לחישוב תקופת פסילה נעדרת כל בסיס בדין (והשוו סעיף 49 לפקודת התעבורה, הדן בפסילה זמנית, בטרם ניתן פסק דין). לא זו אף זו, בקשה זו הוגשה שלוש שנים לאחר שנדחתה בקשה דומה והפכה חלוטה. בנסיבות אלו לא היה כל מקום לדון מלכתחילה בבקשת המבקש משנת 2007, לא כל שכן שאין מקום לדון בה כעת בשלישית.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ד בחשון התש"ע (1.11.2009).
ש ו פ ט