פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5440/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
יוסף צעידי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בבאר-שבע, בע"פ 5275/08 מיום 14.5.08, שניתן על ידי כבוד
הנשיא השופט י' פלפל, ס' הנשיא השופט נ' הנדל, והשופטת ר' יפה-כ"ץ
בשם המבקש:
עו"ד מ' סרוגוביץ
החלטה
אין בידי להיעתר לבקשה זו. הפער בין מידת העונש שנגזר למבקש בערכאה הראשונה לבין זה שהושת בערכאת הערעור הוא אמנם ניכר, ופער חריג עשוי, כידוע, לפתוח צוהר להתערבותו של בית-משפט זה כערכאה שלישית (רע"א 556/85 דיב נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(4) 83 (1985); רע"פ 5040/06 הגואל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.2.05)). ברם, לא בכלל טכני מדובר, אף לא בפעולה חשבונית פשוטה שעל-פיה ייקבע אם החמרה בעונש תוכל לעמוד אם לאו. ענין לנו בשאלה מהותית, המכנסת תחת אדרתה עקרונות שיפוטיים, אף הם של מהות. עמם נמנה הכלל המכבד את ציפייתו של מערער, כי הערכאה השנייה תביא בחשבון את מידת העונש שנגזר תחילה; כי היא לא תמצה עמו את הדין; כי הענישה לעולם תיעשה מתוך התחשבות בנסיבות הפרטניות; ובד בבד יקפיד בית-המשפט בפניו מונח ערעורה של המדינה, לבל יחרוג מן העונש באורח קיצוני, אף לקולא, מן המידה הראויה.
עניינו של המבקש – פלסטיני שנכנס לישראל שלא בהיתר, פרץ לדירת מגורים וגנב ממנה רכוש, נטל את מפתחות הרכב בו החזיק בעל הדירה והסתלק עם מכוניתו, נהג בלא רישיון וביטוח, ונמלט מניידת משטרה אשר קראה לו לעצור תוך שהוא נוסע בפראות על המדרכה – מחייב ענישה מרתיעה, שיש בה משום ביטוי למדיניות שיפוטית ששוב אינה מוכנה להשלים עם פגיעה קשה ומתמשכת בשלום הציבור וברכושו. בהתחשב בקביעה זו, ואף בהינתן הדעת לנסיבות החיים הקשות להן טען המבקש, אין העונש שגזרה ערכאת הערעור ממצה כלל ועיקר את הדין עם המבקש, ומקל וחומר שהעונש שנגזר בראשית רחוק היה מלעשות כן. בנסיבות אלו, וזהו העיקר, אין הפער בין העונשים עמוק במידה המצדיקה התערבות. איני רואה לפיכך עילה להתיר את קיומו של ערעור שני, ועל כן אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, ח' באלול התשס"ח (08.09.08)
.
ש ו פ ט