רע"פ 5443/12 קלינגר בן ציון נ. מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 12.6.12 בתיק עפ"ת 42364-03-12, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (סגן הנשיאה ריבלין) מיום 13.2.12 בתיק תת"ע 1307-04-11.

ב.

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש בנהיגה בשכרות, בהסתמך על בדיקת ינשוף (בה נמצא בדמו אלכוהול בשיעור 625 מיקרוגרם לליטר אויר נשוף), ועל עדויות השוטרים לגבי התנהגותו (לרבות בבדיקת מאפיינים) ולגבי דברים שאמר. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה (ביום 12.6.12). בין היתר הוזכר, כי "למעשה, הודה המערער בעת שנעצר, כי הוא נהג בשכרות. כאשר נחקר ונאמר לו כי בבדיקת הינשוף הוא נמצא שיכור הוא הודה כי אכן היה שיכור... בדיקת המאפיינים ת/5 מצביעה על כך, כי המערער התנדנד, מפיו נדף ריח חזק של אלכוהול והתנהגותו היתה רדומה". עוד הוזכר, כי המבקש לא העיד (ואף לא העיד מי מחבריו שבילו איתו באותו ערב), וכן נקבע כי לא נפל פגם בהפעלת מכשיר הינשוף.

ג.

בבקשה הנוכחית נטען, בעיקר , כי שגו בתי המשפט בקבעם כי מכשיר הינשוף היה תקין, שכן בתעודת עובד ציבור שהוגשה נאמר, שמועד הבדיקה הבאה של המכשיר היא בחודש מארס 2011 - ואין חולק, כי המכשיר לא נבדק מחדש לפני האירוע נשוא כתב האישום ביום 18.3.11. אציין עם זאת, שגם אין חולק כי בבדיקות מאוחרות יותר שנערכו למכשיר הוא נמצא תקין. עוד נטען, כי בדוחות השונים שנערכו בזמן האירוע הוזכרו משקאות (וכמויות) שונים, באופן שאינו מאפשר לבסס עליהם הרשעה; וכן נטען, כי העדים לא זכרו כדבעי את האירוע, מה גם שמדובר היה בשעת לילה מאוחרת אשר יכולה להסביר את התנהגותו הרדומה של המבקש עליה דיוחו. עוד נאמר, כי בית המשפט לתעבורה לא הסכים לדחות את המשך הדיון על מנת לאפשר למבקש להזמין עדים מטעמו. בשורה התחתונה נטען, כי הראיות שהציגה המשיבה אינן מאפשרות הרשעה.

ד.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)), ואין המקרה שלפנינו - העוסק בשאלת מידת הוכחתה של שכרות בתיק ספציפי - בא בגדרים אלה. עוד אציין, כי ההרשעה אינה מבוססת רק על תוצאות בדיקת הינשוף, אלא גם על בדיקת מאפיינים – ופסיקה חוזרת ונשנית קבעה, כידוע, כי גם בלא בדיקת הינשוף ניתן להוכיח שכרות אף בבדיקת מאפיינים (ראו לאחרונה רע"פ 3882/12 סקא נ' מדינת ישראל (לא פורסם) ). בהקשר זה ציינה השופטת נאור:

"אשוב ואציין: קבילותו של מכשיר ה'ינשוף' איננה ממין העניין, ככל שבראיות התביעה די כדי להרשיע את המבקש גם בלעדיהן. גם בבקשה שבפניי, אלו הם פני הדברים. המבקש הודה בשתיית כוס יין וחצי כוס בירה; הוא כשל בבדיקת המאפיינים; נדף ממנו ריח עז של אלכוהול. כפי שציין אף בית המשפט המחוזי, בכך די כדי להרשיעו, ואין קבילות ה'ינשוף' מעלה או מורידה"

(רע"פ 2420/12 מוסטפא נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) מיום 3.4.12 ).

ה.

ולבסוף, אף אם בדצמבר 2010 נקבע, כי יש לערוך למכשיר בדיקה תקופתית בחודש מארס 2011, אין מקום לטענה, לפיה ל"בהתאם לפקודת הפרשנות הרי שמדובר ב-01.03.11" (טענה שהועלתה ללא הפניה), או להנחה המשתמעת לפיה אם היתה מבוצעת הבדיקה באיחור היה המבקש מזוכה מיניה וביה (ובהקשר זה לא למותר להזכיר, כי המכשיר נבדק ביום 22.12.10 וכי בבדיקות מאוחרות יותר שנערכו לו נמצא תקין). פשיטא כי על המשטרה להקפיד על הבדיקות בזמנן ובעיתן, אך מארס 2012 טרם תם שעה שאירע המקרה דנא, ועל כן אין בהכרח לבוא חשבון עם המשטרה באשר לכך.

ו.

איני נעתר איפוא לבקשה.