רע"פ 5449/11 יוסי יעקובוביץ' נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.7.2011 (ע"ח 30297-07-11, כבוד השופט מ' בר-עם ) במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים ירושלים מיום 18.7.2011 (תיק מס' 7449/2011, כבוד השופטת ש' לארי בבלי ).

על עסקו של המבקש הוטל צו סגירה ל-15 ימים בגין מכירת משקאות משכרים לקטינים. המבקש עתר לעיכובו או ביטולו של הצו לבית המשפט לעניינים מקומיים, אך נדחה מן הטעם שלא נפל פגם בהחלטה על הטלת צו הסגירה. המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה. נקבע, על סמך חומר החקירה שהוצג בפני בית המשפט, הכולל את הודעות הקטינים, שימוע שנערך למבקש וכן החלטות וצווים קודמים שניתנו בעניינו, כי לא נפל פגם בהחלטת הקצין המוסמך. בית המשפט הדגיש, כי בחינתו נעשתה במשקפי המשפט המנהלי, ולפי הכללים המקובלים בו אין בית המשפט שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתו של הקצין המוסמך.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה מלין המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, הוא עושה את מירב המאמצים על מנת למנוע מקטינים להיכנס למתחם של עסקו, ובמקרה דנן, הציגו הקטינים תעודות זהות של אחיהם הבוגרים. בנוסף, מדגיש המבקש כי משמעות צו הסגירה הינה סגירת עסקו לתמיד על לא עוול בכפו, בשל הנזקים הכלכליים שנגרמים לו.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. יתרה מכך, בגדר מעל לנדרש ובקצרת האומר, אעיר כי דין הבקשה להידחות גם לגופה. בית המשפט המחוזי בחן את חומר הראיות בתיק, כמו גם את השימוע שנערך למבקש וצווי הסגירה שהוצאו כנגדו בעבר, והגיע לכלל מסקנה כי החלטת הרשות המנהלית עומדת במבחן הסבירות. זאת בין היתר, על סמך הודעותיהם של שניים מן הקטינים לפיהן לא נבדקו תעודות הזהות שלהם. אכן, צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין תפקידו של בית המשפט לשים את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המנהלית. בית המשפט מופקד על בחינת סבירות החלטתה של הרשות, בנסיבות בהן היא ניתנה. כך עשה בית המשפט ואינני רואה כל מקום להתערבות בפסק דינו.

סוף דבר, הבקשה נדחית.