רע"פ 5473/06 מוסא עבידאת נ. מדינת ישראל

1.המבקש, נהג מונית, הודיע לנוסעת בתחילת הנסיעה כי מחירה הוא 20 ש"ח, בעוד שהיא ביקשה להפעיל מונה. בתום הנסיעה דרש המבקש סכום של 20 ש"ח, אף שהמונה הראה כי מחיר הנסיעה הוא 15.80 ש"ח בלבד. בהמשך, התנהג המבקש כלפי הנוסעת באופן בלתי הולם, סירב להשיב לה עודף, וכאשר ביקשה קבלה עבור התשלום, קימט את הקבלה והשליך אותה לרחוב הגשום.

2.בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים הרשיע את המבקש, בהיעדרו, בעבירה של התנהגות שאינה הולמת נהג המורשה להסיע נוסעים ברכב ציבורי, עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשל"ד-1974 ותקנה 416(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. רישיון הנהיגה של המבקש נשלל למשך שלוש שנים, והוטל עליו קנס בסך של 8,000 ש"ח.

בהמשך, נעתר בית-המשפט לבקשה שהגיש המבקש לביטולו של פסק-הדין, והתנה זאת בכך שהמבקש ישלם הוצאות בסך של 1,000 ש"ח. משהמבקש לא עשה כן, נותר פסק-הדין בעינו.

3.ערעורו של המבקש לפני בית-המשפט המחוזי, נדחה, תוך קביעה כי נוכח השתלשלות האירועים, אין לו למבקש להלין אלא על עצמו. מכאן הבקשה שבפני, בה מלין המערער כי דברי הנוסעת אינם נכונים, וכי הוא לא קיבל הודעה כלשהי לעניין שלילת רישיונו.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, במקרים בהם עולה שאלה משפטית ציבורית המשליכה על ציבור רחב של נאשמים (ראו ר"ע חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור , פ"ד לו(3) 126). השגותיו של המבקש מתמצות בעניינו הפרטי, ותו לא. יתרה מכך, המבקש עותר להתערבות בשאלות של עובדה ומהימנות, וזה מסוג העניינים להם ערכאת ערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, לא על נקלה תיעתר (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא (1)551, 555; ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט (1) 2, 20).

הבקשה נדחית.