רע"פ 5484/04 יהושוע מלכי נ. יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה בתל-אביב

1.בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט א' אטיאס), בהחלטותיו מיום 21.3.04 ומיום 14.4.04, דחה את בקשתו של המבקש לבטל צו הריסה מינהלי שהוצא נגדו על ידי המשיב. המבקש ערער על ההחלטות לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו ובגדר הערעור ביקש לעכב את ביצוע צו ההריסה. בית המשפט המחוזי טרם דן בערעור לגופו, אולם אחרי דיון בבקשה לעכב את ביצוע צו ההריסה החליט בית המשפט (כבוד השופט ח' כבוב), בהחלטתו מיום 6.6.04, לדחות את הבקשה. המבקש ביקש להרשות לו לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי ובגדר הבקשה ביקש לעכב את ביצוע צו ההריסה. חברתי הנכבדה, השופטת ד' ביניש, בהחלטתה מיום 13.6.04, קבעה שלא מצאה טעם להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי "שלא לבטל את צו ההריסה".

בעקבות ההחלטה פנתה אמו של המבקש, גב' שושנה מלכי, אל נשיא בית המשפט, חברי הנכבד השופט א' ברק, וכן אל השופטת ד' ביניש, בבקשה ל"עיון חוזר דחוף" בהחלטתה. הבקשה הועברה לעיוני. בהחלטתי מיום 22.6.04 הוריתי לבא כוח המשיב להשיב על הבקשה להרשות ערעור וכן הוריתי לעכב את ביצועו של צו ההריסה המינהלי, מספר 519/03, שהוציא המשיב לגבי מבנה ברחוב כסליו מס' 3 בגוש 6034 חלקה 2 בתל-אביב, עד להחלטה אחרת.

2.חזרתי ועיינתי בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות וכן בבקשה להרשות ערעור, בתשובותיה של באת כוח המשיב ובתגובה נוספת של המבקש. כאמור, הובא עניינו של המבקש לדיון לפני שלוש ערכאות, לרבות בית המשפט העליון, שלא מצאו מקום להיעתר לו. סבורני כי מן הבחינה הדיונית לא היה מקום לבקשת אמו של המבקש ל"עיון חוזר דחוף" בהחלטתה של חברתי. יתר על כן, אפילו היה מקום לדון בה מן הבחינה הדיונית, מסופקני אם הטעמים הנוגעים ללב שעליהם מושתתת הבקשה – מצבו האישי, המשפחתי והבריאותי הקשה של המבקש וכן מצבם הקשה של כל בני המשפחה – יש בהם כדי לשמש טעם לביטול ההחלטות שניתנו. לפיכך, דין הבקשה לעיון חוזר בהחלטתה של השופטת ביניש להידחות.

ואף על פי כן, נראה לי שיש הצדקה לעכב את ביצוע צו ההריסה עד לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי. בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי פקדו על המבקש את עוון אי התייצבותו לדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 21.3.04, ואת עוון השימוש במסמכים רפואיים, שיצא עליהם חשד שהם מזויפים, אולם השגותיו של המבקש בעניין צו ההריסה טרם נדונו לגופן. כמו כן לא שקל בית המשפט המחוזי את סיכויי הערעור וככל הנראה גם לא הביא בחשבון את השיקול שביצוע צו ההריסה הוא מהלך בלתי הפיך העושה את הערעור למיותר.

3.לפיכך אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר. במצב דברים זה נראה לי כי המשיב היה מיטיב לעשות אילו שקל מחדש, לפנים משורת הדין, את האפשרות שלא לבצע את צו ההריסה עד לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי (בש"פ 4517/90 חמדאן נ' ראש עירית ירושלים, פ"ד מד(4) 661).