רע"פ 5491/07 מחמד הרבוק נ. מדינת ישראל

1.

נגד המבקש הוגש כתב-אישום אשר ייחס לו עבירה של הסעה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. במהלך משפטו שהתקיים בפני בית-משפט השלום בירושלים, הודה המבקש כי הסיע את התושב הזר, אך טען כי לא חשד שהוא שוהה בישראל שלא כדין. לגרסתו, הוא הכיר את הנוסע עובר לאותו מפגש, סבר כי יש בידו אישור שהייה, ועל כן כך לא טרח לבדוק את מסמכיו. סברה זו, הטעים המבקש, נבעה מכך שהוא ידע כי הנוסע מועסק בבית-קפה במרכז ירושלים, ולא האמין כי יתכן שאותו עסק יעסיק אותו ללא היתר שהייה כדין. בית-משפט השלום קבע כי אין בטענה זו כדי לבסס הגנה, הואיל ועל הנהג מוטלת חובת בדיקה – חובה אותה הפר המבקש. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש 14 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ושלושה חודשי מאסר נוספים על-תנאי. המבקש הביא את השגותיו כנגד הרשעתו בפני בית-המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, וטעמיו הם אלה אשר שימשוהו בערכאות קמא.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי כי דינה להידחות. אכן, מי שמואשם בהסעתו של שוהה בלתי חוקי יכול להתגונן בשתי דרכים חלופיות הקבועות בסעיף 12א(ד) לחוק הכניסה לישראל:

(ד) מי שעשה מעשה כאמור בסעיפים קטנים (א), (ב), (ג) או (ג5), עליו הראיה שהמעשה נעשה באחת מאלה:

(1) לאחר שבדק שבידי התושב הזר מסמכים, שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין או, לענין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), מסמכים שלפיהם הוא רשאי לנהוג ברכב בישראל;

(2) בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שנכנס לישראל שלא כדין, שהוא יושב בה שלא כדין, או לענין עבירה לפי סעיף קטן (ג5), בנסיבות שבהן הוא לא חשד שהמדובר בתושב זר שאינו רשאי לנהוג ברכב בישראל.

12א. הלנה העסקה והסעה שלא כדין

העולה מכך, שאם היה המבקש מצביע על נסיבות בהן רשאי היה להניח כי אותו נוסע שוהה בישראל כדין, היה בכך כדי להוביל לזיכויו מהעבירה אשר יוחסה לו. ברם, טענה זו שבסיסה עובדתי, והיא אמורה להיות מוכרעת על פי התרשמותה של הערכאה הדיונית מהעדים אשר הופיעו בפניה, לובנה בפני שתי ערכאות קמא והוכרעה בניגוד לגרסת המבקש. והרי מן המפורסמות הוא שערכאת ערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שניה, אינה נוהגת להתערב בממצאים מסוג זה, למעט מקרים חריגים שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"פ 3908/07 קיקוזשוילי נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2007)).

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

הממונה על עבודות שירות מתבקש להגיש בתוך 21 יום את חוות-דעתו על התאמתו של המבקש לשאת בעונש המאסר שהושת עליו בדרך של עבודות שירות, ומה המקום שהוא מייעד לו.