רע"פ 553/05 יוחאי ברזילי נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 071286/03 (מפי כב' השופט חאלד כבוב).

2.המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בנתניה - לאחר שמיעת ראיות - בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ונהיגה ללא ביטוח רכב תקף. על-פי דברו של כתב האישום, ביום 26.9.00 נהג המבקש ברכב מסוג איביזה באיזור כפר יונה. דא עקא, ביום 31.5.00 פסל בית-משפט השלום לתעבורה בחדרה את המבקש מהחזיק ברישיון נהיגה למשך שנה. עוד מסתבר, כי רישיון הנהיגה של המבקש פקע בשנת 1990, וכי פוליסת הביטוח שלו לא היתה תקפה בעת שנתפס נוהג בזמן פסילה. בית-המשפט הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו בהסתמך על עדויותיהם של שני אנשי השיטור הקהילתי אשר עצרוהו. בעת גזירת הדין ציין בית-המשפט - על רקע מצבו המשפחתי והכלכלי הקשה של המבקש - כי "נעשו בתיק זה מאמצים רבים כדי לסייע לנאשם עובר לטיעונים לעונש ועובר לגזר הדין". על המבקש נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל והופעלו - בחופף - 6 חודשי מאסר על-תנאי אשר נגזרו על המבקש בתיק הקודם, בו נפסל רישיונו. כן נגזרו על המבקש 7 חודשי מאסר על-תנאי למשך 3 שנים; רישיון הנהיגה שלו נפסל למשך 3 שנים; והופעלה, בחופף, הפסילה המותנית בת השנה שנגזרה עליו בתיק הקודם. בנוסף לכל אלה הוטל על המבקש קנס כספי בסך 1,500 ש"ח.

3.המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בטוענו כי ראוי היה להתחשב במצב הקשה שלו ושל משפחתו, וכי נכון לאפשר לו לרצות את עונשו בעבודות שירות, כפי שנעשה בעבר בתיק אחר. בית-המשפט המחוזי החליט לדחות את הערעור, בציינו, בין היתר, כך:

[]מדובר באחד מהתיקים המיוחדים מאוד שבהם בית המשפט היה מוכן משך חודשים ושנים לבוא לקראת המערער ולאפשר לו הזדמנות אחר הזדמנות על מנת להוכיח את עצמו, הכל כפי שיפורט בהמשך, אך למרבה הצער המערער לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, ואף היתר בבית המשפט, הכל כפי שיפורט בהמשך.

ואכן, בהמשך פסק-הדין מגולל השופט כאבוב את מסכת האירועים בעניינו של המבקש בבית-המשפט לתעבורה, למן הגשת כתב האישום. מסכת אירועים זו רצופה, מחד גיסא, במחדלים ובהתרשלויות מצד המבקש, ומאידך גיסא, בניסיונות בלתי פוסקים מצד בית-המשפט להתחשב במצבו. מסתבר כי המבקש דחה את מועדי הדיון פעם אחר פעם, לא התייצב במועדים כפי שנדרש, ולא עמד בלוחות הזמנים שהוקצבו לו על-ידי בית-המשפט. בית-המשפט לתעבורה דחה שוב ושוב את הדיון, והורה - מיוזמתו - על קבלת תסקיר שירות מבחן ועל קבלת חוות דעת מן הממונה על עבודות השירות בעניינו של המבקש. ואולם המערער, מצידו, לא שיתף פעולה עם שירות המבחן וגם לא עם הממונה על עבודות השירות. הפנייה נוספת של המערער לשירות המבחן גם היא לא הניבה כל שיתוף פעולה מצידו. בהמשך היפנה בית-המשפט את המבקש אל רשויות התביעה בכדי שיגיע להסדר כלשהו עימן, וזאת נוכח פנייה נרגשת מאת גרושתו של המבקש (החיה יחד עימו) לבית-המשפט בשמה ובשם ילדיהם הקטינים. ואכן, התביעה והמבקש הגיעו להסדר לפיו יופנה המבקש אל שירות המבחן, והתביעה תגבש עמדתה בעניין לאחר קבלת התסקיר; עם זאת, המבקש לא הופנה לבסוף לשירות המבחן נוכח פנייה נוספת מצד אשת המבקש לבית-המשפט, פנייה ממנה עלתה תמונה שונה לחלוטין מן התמונה החיובית שניסה המבקש להציג.

4.המבקש פונה כעת בבקשה כי אקל בעונשו. בבקשה מגולל המבקש את מצבו המשפחתי הקשה; את מצבם הבריאותי הלקוי של חלק מילדיו ושל גרושתו עימה הוא חי. המבקש מציין את רצונו העז להעניק לילדיו מסגרת משפחתית תומכת ונורמטיבית; כי ייעשה למניעת התפרקותה של המשפחה; ומבקש הוא סיוע לו ולמשפחתו בקבלת ייעוץ, תמיכה נפשית וטיפול משפחתי מקצועי.

5.דין הבקשה דחייה. הלכה היא מלפנינו כי הרשות לערער ניתנת באותם מקרים המעוררים שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הספציפי של בעלי-הדין. לא כך הדבר בעניינו של המבקש. יתר-על-כן: טענות בדבר קולת העונש או חומרתו תקמנה עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי אך במקרים חריגים ונדירים. ענייננו אינו בא בגדר אותם מקרים. ראו: רע"פ 831/97 מסיקה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

6.גם לגופו של עניין אין מקום לקבלת הבקשה. בתי-המשפט באו לקראת המבקש פעם אחר פעם וגילו בו התחשבות יתרה. למותר לומר כי אדם לא יכול לצפות שתוענקנה לו הזדמנויות בלא סוף. מי שעבר על החוק נדרש, בסופו של דבר, לתת על כך את הדין, על-פי הכלל הידוע בדבר שכר ועונש. כמו כן, העונש אשר הוטל על המבקש נעשה מתוך התחשבות במצבו ולפיכך אין מקום להתערב בו. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדבריו של השופט כאבוב בפסק-דינו:

בבואי לבחון את חומרת העונש שהטיל בית המשפט קמא על המערער, הרי התערבות ערכאת הערעור היתה באה בחשבון רק אם התביעה היתה מגישה ערעור, אך בשום פנים ואופן כאשר הערעור מוגש על ידי הנאשם כנגד עונש שהוא כאמור קל שבקלים ומתחשב ביותר בנסיבותיו האישיות, ואולי אף מעבר למידה הראויה.

התנהגותו של המערער משך 5 השנים האחרונות מוכיחה הלכה למעשה שאין הוא ראוי לאמון נוסף, כל זאת מבלי לציין את השינוי בגישתה של אשתו או גרושתו גם בפני ערכאת הערעור, שעה שביקשה למשוך את המכתבים שהוגשו על ידה, כמו גם את הערבות שהופקדה על ידה כתנאי לעיכוב הביצוע.

7.אכן, מצער לשמוע על הקשיים הרבים שהינם מנת חלקה של משפחת המבקש, אולם כשם שדואג הוא כעת למשפחתו היה עליו לעשות כן בעת שביצע את העבירות. מכל מקום, ראוי לו למבקש כי יפנה אל שלטונות בית-הסוהר ויבקש כי יותן לו ולמשפחתו סיוע סוציאלי ונפשי ככל שהדבר אפשרי.

8. הבקשה נדחית.

היום, י"ז בשבט תשס"ה (27.1.2005).

ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05005530_G01.doc

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il