רע"פ 5545/11 יאסין עאדל נ. הועדה המקומית לתכנון ולבניה לב הגליל

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט שפירא) בתיק ע"פ 4747-07-11 מיום 14.7.11, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על גזר דינו של בית המשפט השלום בקריות (השופטת תדמור-זמיר) בתיק תו"ב 23640-08-10 מיום 26.6.11. הפרשה עניינה הפרה בוטה של חוק התכנון והבניה.

רקע והליכים

ב.

המבקשים בענייננו, עאדל יאסין (להלן המבקש 1 ) ומג'די יאסין (להלן המבקש 2 ), תושבי הכפר עראבה, הורשעו בבית משפט השלום, על פי הודאתם, בעבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. לפי המתואר בגזר דינו של בית משפט השלום, תחילת הפרשה ביום 20.5.02, אז הטיל בית המשפט על המבקשים להרוס בנין בן שתי קומות בשטח של 510 מ"ר, עד ליום 23.5.03. המבקשים לא עשו כן, ולכן הוגש נגדם כתב אישום בתיק 352/05 (עובר לכתב האישום הנוסף שהוגש בענייננו). בהמשך לכך, ביום 6.9.07 ניתן גזר דינו של בית המשפט לאחר שהמבקשים הורשעו בגין אי קיום צו שיפוטי. אשר למבקש 1, האריך בית המשפט את המאסר המותנה בר ההפעלה שעמד לו; אשר למבקש 2, הפעיל בית המשפט את המאסר המותנה שעמד לו אולם קבע, כי ירצה את מאסרו בדרך של עבודות שירות. מאז מתן גזר הדין בתיק הקודם ביום 6.9.07 ועד מועד מתן גזר הדין בענייננו בבית משפט השלום ביום 26.6.11, כלומר במשך 4 שנים לערך, לא פעלו המבקשים להכשרת הבנייה. מכאן קבע בית המשפט, כי יש צורך בענישה משמעותית של מאסר בפועל, הן בשל היקף הבניה הבלתי חוקית והן בשל הזמן הרב בו המבקשים נמנעים מקיומו של צו הפסקה שיפוטי - שמונה שנים מאז התאריך האחרון לביצוע צו ההריסה השיפוטי, שנקבע ליום 23.5.03. מנגד, שקל בית המשפט לקולה את הודעת המבקשים ואת נסיבותיהם האישיות, לרבות מצבם הרפואי הקשה. בשקלול כל הרכיבים גזר בית המשפט על המבקשים 4 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים וקנס בגובה של 5,000 ₪. כן קבע בית המשפט, כי חומרת המעשים מביאה לכך שאין מקום לשקול מאסר בעבודות שירות.

ג.

ערעורם של המבקשים לבית המשפט המחוזי נדחה. בית המשפט קבע, כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה יש להקל בענשם בשל מצבם הכלכלי הקשה שמנע מהם לקבל היתרי בנייה; כך, שכן הבונה בית, על אחת כמה וכמה בית עצום כפי שבנו המבקשים, עליו לשקלל לתוך עלויות הבניה הצפויות גם את עלות השגתם של אישורי הבניה. כן נפסק, כי עבירת תכנון ובניה חמורה כפי שביצעו המבקשים, בשים לב לכך שמדובר בעבירה הנמשכת שנים רבות, מצדיקה מאסר בפועל.

הבקשה

ד.

בבקשה נטען, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס משקל מספק להודאת המבקשים בכתב האישום, וכי לא היה מקום להשית עליהם עונש של מאסר בפועל. כן נטען (וצורף רישום רפואי בהתאם), כי מצבם הרפואי של המבקשים קשה; מבקש 1 סובל ממחלת כליות ומבקש 2 סובל מדלקת פרקים. עוד נטען, כי בית המשפט היה צריך לתת משקל למצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, ולהימנע מהשתת קנס בגובה של 5,000 ₪. לבסוף נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל להיותם של המבקשים המפרנסים היחידים במשפחותיהם, שכן נשותיהם עקרות בית, ועל כן שליחתם למאסר תפגע קשות במשפחות.

דיון והכרעה

ה.

לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי בית משפט זה יורה דרך כלל על קיומו של ערעור שני, מקום שעניינו של המבקש מעורר שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינו הפרטני (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 8886/10

אינדיג נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בענייננו, עסקינן בבקשת רשות ערעור על חומרת העונש בלבד, וכידוע, זו לכשעצמה אינה סיבה מספקת ככלל לרשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 9413/02 כהן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 1682/11 מזערה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

ו.

אף לגופם של דברים סבורני, כי העונש שהושת על המבקשים על-ידי הערכאות הקודמות הולם את העבירות שביצעו, ויתכן שאף מקל עמם. קיתונות של דיו שיפוטי נשפכו בעניין תופעת הבנייה הבלתי חוקית בישראל, עליה נאמר כי " הפכה מכת-מדינה - ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות" (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו" , פ"ד נו(3) 49, 59 - השופט, כתארו אז, מ' חשין). עוד נאמר:

"בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק " (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים , פ"ד לח(1) 494, 500 - הנשיא שמגר; ראו גם: רע"פ 5584/03 פינטו נ' עיריית חיפה (לא פורסם), פסקה 17; רע"פ 11920/04 נאיף נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 9; רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)), פסקה ה').

כן נפסק לא אחת, כי במסגרת המאבק בתופעה זו אין מנוס מהשתת עונשים משמעותיים של מאסר בפועל, "כדי שכוונת ההקפדה על קיומו של אסורי החוק תהיה אמינה, וכדי שסלחנות יתר לא תתפרש, כפי שקורה לא אחת, כהשלמה עם קיומה של תופעה פסולה" (ע"פ 578/78 מדינת ישראל נ' עיסה , פ"ד לו(1) 723, 725 - השופט, כתארו אז, שמגר; ראו גם: ע"פ 4603/90 גבירצמן נ' מדינת ישראל , פ''ד מז(2) 529, 554). בענייננו, המבקשים הקימו מבנה ענק בהיקף של 510 מ"ר, ואף שבית המשפט הורה להם להרסו עוד ביום 20.5.02, הללו לא עשו דבר כדי להרסו או לחלופין להכשירו מבחינה חוקית במשך תשע שנים. בכך הקלו המבקשים באופן בוטה ראש בחוק, ועל כן אין מנוס ממאסר בפועל כפי שהושת, חרף מצבם הרפואי המצער. כך גם בנוגע לקנס הכספי שהוטל על המבקשים – אין מדובר בסכום החורג מגדר הסביר, בהתאם לחומרת העבירה. אם ירצו המבקשים, יש בידם לפנות למרכז לגביית קנסות לפי סעיף 5ב' לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה - 1995 בבקשה לדחות או לפצל את הסכום, מבלי שאביע כל דעה לעצם הבקשה.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. המבקשים יתייצבו למאסר, בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי, ביום 4.9.11 בשעה 0900 במזכירות מדור ערעורים של בית המשפט המחוזי בחיפה. בידי המבקשים לפנות מראש לשירות בתי הסוהר באשר לשיבוצם במאסר, תוך צירוף התיעוד הרפואי הרלבנטי, מבלי שאטע כל מסמרות באשר לכך.