רע"פ 5580/06 מאג'ד בריק נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בעכו כתב אישום (ת 6392/05), המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה) ותקנות 26(2) ו- 169(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה). לפי הנטען בכתב האישום, ביום 11.4.05 נהג המבקש ברכב פרטי בכביש 89, באזור מעיליא, בחצות הלילה, בהיותו שיכור. ריכוז האלכוהול שנמדד בדמו היה 137% מיליגרם לכל 100 מ"ל דם, משמע בכמות העולה כמעט פי שלושה על המותר.

בית-המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש – על-פי הודאתו – וגזר עליו, ביום 9.2.06, את העונשים הבאים: מאסר על תנאי של ארבעה חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא, שלא יבצע עבירות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נהיגה תחת השפעה) ופרק שישי לחלק ב' לתקנות התעבורה (בדיקת שכרות) וכן שלא ינהג בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה; קנס בסך של 1,500 ש"ח או 15 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 18 חודשים, למעט נהיגה בטרקטור; פסילה על תנאי לתקופה של 4 חודשים מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים והתנאי הוא, שהמבקש לא יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה ויורשע בה; וכן התחייבות כספית בסך 2,500 ש"ח להימנע מלבצע עבירות בהן הורשע בתיק זה שנתיים ממתן גזר-הדין.

על גזר-הדין של בית-המשפט לתעבורה ערערה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) קיבל את הערעור והטיל על המבקש 5 חודשי מאסר בפועל, כאשר יישקל ריצוי העונש בעבודות שירות; עונש הפסילה בפועל יעמוד על 24 חודשים וסיווג הפסילה בוטל. כמו-כן, יתר חלקי גזר-הדין של בית-המשפט לתעבורה נותרו בעינם.

ביום 25.6.06 לאחר שהוגשה חוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות, קבע בית-המשפט המחוזי, כי לאור חוות-הדעת, לפיה אין המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות, ירצה המבקש את המאסר שנגזר עליו מאחורי סורג ובריח.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. עיקר טענת בא-כוח המבקש הוא, כי שגה בית-המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו של המבקש בשל עבירה דומה קודמת שביצע בעבר וככל שהיה מקום להתחשב בכך, הרי שהיה על בית-המשפט לעשות זאת, אך לעניין תקופת הפסילה ולא לתקופת וסוג המאסר. כמו-כן, לטענתו, שגה בית-המשפט המחוזי כשלא נתן דעתו לכך, שמשעה שנתפס המבקש על-ידי השוטרת, המשיך ונהג ברכבו לבית החולים כשלצידו השוטרת, במשך 30 דקות, בלא שניכרה כל פגיעה באופן נהיגתו. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המבקש, כי המבקש הביע חרטה על מעשיו וביקש, כי בית-המשפט יתחשב במצבו הקשה, תוך שהוא מבהיר, כי הוא מפרנס את הוריו כטרקטוריסט וזקוק לרישיון נהיגתו. לבסוף טוען בא-כוח המבקש, כי המבקש לא סירב לביצוע בדיקת הדם ושיתף פעולה באופן מלא עם השוטרת שעצרה אותו.

מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, בקשת רשות הערעור מופנית כולה כנגד חומרת העונש וכידוע, טענות בדבר חומרת העונש, כשלעצמן, אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. מטעם זה בלבד, לטעמו, דין בקשת רשות הערעור להידחות. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיבה, כי העונש שנגזר על המבקש אינו חמור כלל ועיקר בנסיבות העניין, שכן ריכוז האלכוהול שנמצא בדמו של המבקש עולה כמעט פי שלושה על המותר.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82

חניון חיפה בע"מ מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלילי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

כמו-כן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). בענייננו ולאור נסיבות המקרה שבפנינו, העונש שהוטל על המבקש אינו מצדיק התערבות בית-משפט זה.

דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש אינו חמור כלל ועיקר. המבקש הורשע על-פי הודאתו בכך, שנהג ברכב כשריכוז האלכוהול בדמו היה 137% מיליגרם לכל 100 מ"ל דם, משמע מדובר בכמות אלכוהול, העולה כמעט פי שלושה על המותר. לכך יש להוסיף את עברו התעבורתי של המבקש, הכולל לא פחות מ- 80 הרשעות קודמות ובכללן עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול, שבגינה הוטלו על המבקש 11 חודשי פסילה בפועל וכן עבירות של אי ציות לתמרור עצור, נהיגה באור אדום, נהיגה בזמן פסילה, עבירות מהירות ועוד. בנסיבות אלה ובמיוחד לאור העובדה, כי המבקש כבר הורשע בעבר בעבירה דומה, נראה, כי העונש שהוטל על המבקש אף מקל עמו. יש לזכור, כי בית-המשפט המחוזי מוכן היה לשקול ביצוע עונש המאסר בעבודות שירות, ברם, חוות-דעתו השלילית של הממונה על עבודות השירות קבעה, כי:

"מדובר באדם שלו מספר עבירות לאורך השנים מסוג עבירות המין וההתרשמות ממנו בעת הראיות היא שהינו מוגבל ואלכוהוליסט ואנו סבורים שאינו מתאים לריצוי מאסר בעבודות שירות."

בנסיבות אלה, הורה בית-המשפט המחוזי על ריצוי המאסר בפועל מאחורי סורג ובריח.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 3.7.06 – בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר – מבוטלת.

על המבקש להתייצב ביום 8.10.06 לא יאוחר מהשעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.