רע"פ 5587/08 עו"ד חי הבר נ. עיריית תל אביב

באחד הימים, הגיע המבקש למקום עבודתו וגילה כי חנייתו הפרטית חסומה על-ידי רכב זר. המבקש החנה את רכבו על המדרכה ועזב את המקום כדי לחפש את נהגו של הרכב האחר. כאשר שב, לטענתו לאחר דקות ספורות בלבד, מצא כי נרשם לו דו"ח חניה. בית-המשפט לעניינים מקומיים, לאחר שמיעתן של ראיות הצדדים, קבע כי נסיבות חנייתו של המבקש על המדרכה אינן מאיינות את אחריותו לביצוע העבירה. ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי, בו טען המבקש כי הופעלה נגדו אכיפה סלקטיבית, וכי עומדת לו הגנה מן הצדק, נדחה. בית-משפט קמא קבע, כי כדי שתעמוד למבקש הגנה זו, היה עליו להוכיח כי נגד רכבים אחרים שחנו באופן דומה לא הופעלה סנקציה דומה, דבר שלא נעשה. עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט קמא, בטענה כי כלי-רכב הפורקים וטוענים סחורה, חונים גם הם על המדרכה לפרק זמן קצר, אך לא נרשמים להם דוחות, ועל כן מדובר באכיפה בררנית ואסורה.

אין בידי להיעתר לבקשה. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות, ולא מצאתי מקום או עילה ללבנו בשלישית. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי עניינו של רכב החונה על המדרכה בנסיבות בהן עשה זאת המבקש, שונה מעניינם של רכבים הפורקים וטוענים סחורה כאשר הנוהגים בהם נמצאים בקרבתם, ויוכלו להזיזם אם ידרשו לכך. הטעינה והפריקה של סחורות חיונית לקיומם של חיי מסחר סדירים בסביבה עירונית צפופה, ועל כן ראה המחוקק מקום להתיר זאת לזמן מוגבל (ראו הגדרת "חניה" בתקנה 1 של תקנות

התחבורה, התשכ"א-1961, לאמור: "העמדת רכב לזמן כל שהוא, שלא לשם העלאת אנשים או הורדתם או טעינת מטען או פריקתו מיד, בלי הפסקות, בין שיש ברכב נהג או אנשים או מטען ובין שאין", וכן ראו גם ע"פ 2940/94 לוין נ' מדינת ישראל , מח(4), 545 (1994)).

נוכח האמור, הבקשה נדחית.