פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
565/14
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יצחק (איזק) זנגו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.12.13 בעפ"ת 64626-10-13 שניתן על ידי כבוד
השופט א' כהן
בשם המבקש:
עו"ד יורם וינוגרד
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים ( השופטת א' כהן ) ב-עפ"ת 64626-10-13 מיום 29.12.2013, אשר קיבל באופן חלקי את ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (השופט א' טננבוים ), ב-תת"ע 2275-05-12 מיום 5.3.2013.
רקע והליכים
2.
נגד המבקש, נהג מונית בן 70, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפזיזות והכשלת שוטר. על פי עובדות כתב האישום, באזור מועדון בירושלים התפתחה תגרה. אחד השוטרים התעמת עם אדם, אשר אז נכנס למונית של המבקש וביקש מהאחרון לנסוע. בו בזמן, הורה שוטר למבקש לעצור את המונית. הנוסע ירד כמעט מיד מהמונית לאחר שנסעו מספר מטרים. אז, שתי ניידות דלקו אחר המונית של המבקש, ולאחר מספר דקות השיגו ועיכבו את המבקש. במהלך המרדף, המבקש עבר צומת באור אדום. שני שוטרים העידו בפני בית משפט השלום לתעבורה, וציינו בעדותם כי הם אינם משוכנעים שהמבקש התכוון להימלט מהם. נוכח זאת, זיכה בית המשפט את המבקש מהעבירות המפורטות בכתב האישום. עם זאת, הרשיע בית המשפט את המבקש בעבירות של אי ציות להוראות שוטר ונהיגה באור אדום (תקנות 23(א)(1) ו-22(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בהתאמה). זאת, נוכח קביעותיו כי מדובר בעבירות של אחריות קפידה, והמבקש היה צריך לשים לב להוראות השוטר שקרא לו לעצור. על בסיס זה, גזר בית המשפט על המבקש צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 150 שעות ופסילת רישיון נהיגה על תנאי לחודשיים.
3.
המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים. בערעור טען בין היתר כי לא ניתנה לו אפשרות להתגונן טרם הרשעתו בשתי העבירות. בית המשפט ציין כי ההרשעה בעבירות החדשות התבססה על אמירת בית המשפט שהופיע בפרוטוקול במהלך דיוני ההוכחות כי "בית המשפט מזהיר את ההגנה, כי ייתכן והנאשם יורשע בעבירות של אי ציות לשוטר ועבירות על תקנות התעבורה ועליו לקחת זאת בחשבון". בית המשפט המחוזי קבע כי מלבד עבירה של אי ציות לשוטר, לא ניתנה אזהרה מספקת למבקש לפני הרשעתו בעבירת נהיגה באור אדום, ולכן זיכה את המבקש מעבירה זו. לבסוף, בחר בית המשפט שלא להתערב בעונש שנגזר על המבקש, זאת מן הטעם שמדובר בעונש קל מאד.
הבקשה
4.
הבקשה נסובה על קביעות עובדתיות בהכרעת הדין של בית משפט השלום לתעבורה, וביניהן: טענתו של המבקש כי לא הוכח שאחד מהשוטרים הורה לו לעצור; שתי הניידות לא "רדפו אחריו" משום שלא קראו לו לעצור. עוד, טוען הוא כי קיים פגם בהרשעתו בעבירה של אי ציות לשוטר נוכח העובדה כי היא אינה כלולה בכתב האישום. לבסוף, מעלה המבקש פגמים שונים לטענתו בהליך המשפטי בעניינו.
דיון והכרעה
5.
אין בידי להיעתר למבוקש. ככלל, רשות ערעור תינתן כאשר ההליך מעורר סוגיה עקרונית או ציבורית חדשה , החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים , או נוכח שיקולי צדק ייחודיים ( ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
6.
המבקש אינו מנסה לשוות לבקשתו נופך עקרוני, ומעלה טענות פרטניות שעניינן קביעות מהימנות של הערכאות הקודמות. עם זאת, כידוע, ערכאת הערעור לא תתערב ללא סיבה כבדת משקל בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית (ראו: ע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (21.2.2001) ). הלכה זו מקבלת משנה כוח שעה שמדובר בגלגולו השלישי של ההליך (ראו: רע"פ 2349/13 פרץ נ' עיריית תל אביב (8.4.2013)) . לא מצאתי כל סיבה לחרוג מכלל זה ולהתערב בקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות במקרהו של המבקש.
7.
זאת ועוד, ומעבר לצורך, לעניין הרשעתו בעבירה שלא צוינה בכתב האישום, סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 מורה כי "בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום,
ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן
[ההדגשה שלי –
ס' ג'' ]". כאמור לעיל, בית משפט השלום לתעבורה הזהיר מפורשות את המבקש בדבר האפשרות כי יורשע בעבירה של אי ציות להוראות שוטר . לפיכך, לא מצאתי פגם בהרשעת המבקש בעבירה זו מהטעם שהעלה.
בנסיבות אלה, כאמור, אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור והיא נדחית בזאת.
ניתנה היום, כ"ה באדר א' התשע"ד (25.2.2014).
ש ו פ ט