רע"פ 567/09 אימן אבו חיט נ. מדינת ישראל

לא בכדי נשמרות ערכאות שיפוטיות מפני השתתן של הוצאות לזכותו של אוצר המדינה בהליכים פליליים. בעל דין, המתירא לעתור לזיכויו מאשמה או להפיכתן של תוצאות אחרות של הרשעה שבדין, אך מחמת הפגיעה הכספית אשר אפשר ותונח לפתחו בעקבות כך, ראוי שישמש תמרור אזהרה בולט וממשי בפניה של מערכת המבקשת לעשות כל אשר לאל ידה כדי להימנע מעיוות דין ומהרשעות שווא. מחסום רעיוני זה שוב אינו נטוע בקרקע כה מוצקה, שעה שאין תכליתה של ההשגה על תוצאותיו של ההליך הפלילי אלא ניסיון לדחיית הקץ, תוך ניצול הרגישות שכפתה על עצמה מערכת המשפט הפלילי בנוהרים לפתחה, ומתוך שימוש שאינו תם לב בכלי הערעור. עם כך אין להשלים, ואף אם אין בדבר כדי לפטור את הערכאות מחובתן להידרש לכל פרשה המונחת לפתחן לפני-ולפנים, הרי שאת המחיר הנלווה לניצולם לרעה של ההליכים ניתן ואף ראוי לגבות מן האחראי לו, וזאת בכפוף לעקרון היסוד בדבר מדתיותה של הפעולה השלטונית. בפרשה שבפנינו ניצל המבקש, באורח מתמיד ושיטתי, את הדרכים בהן מאפשר הדין לילך למי שנמצא אשם בבנייה אסורה ונצטווה להורסה, והוא שב פעם אחר פעם אל הערכאות בניסיון, שצלח, לסכל את ביצועו של צו ההריסה משך שמונה שנים תמימות. חוששני, כי לו ניתן היה לערער אף על החלטה זו הניתנת עתה, היה עושה זאת המבקש ללא היסוס. בנסיבות אלו, צדקה ערכאת הערעור בהשיתה על המבקש הוצאות, ששיעורן – 35,000

ש"ח, אינו מופרז כלל ועיקר. אם לא עשיתי כן אף בגדרו של הליך זה, הרי זה משום התקווה כי המסר נקלט, אם לא בידי המבקש הרי לפחות בידי המשמשים לו פה בפני הערכאות.

הבקשה נדחית.