בש"פ 5540/13 עודה חדר נ. מדינת ישראל

על הקלות הבלתי נסבלת של הליכי ערר בפלילי בפני בית המשפט העליון.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב (השופטת ר'

לבהר-שרון )

מיום 7.8.2013 בע"פ 19763-05-13, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר, ונותרה על כנה החלטה שלא לאפשר לו לצאת לחו"ל טרם שמיעת הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום.

1.

זו הפעם השלישית שהעורר מגיע לבית משפט זה בבקשות שונות הנוגעות לתנאים שנקבעו במסגרת עיכוב עונש המאסר שהושת עליו בגזר דינו של בית משפט השלום (השופטת ד' שריזלי , ת"פ 6751/05 (25.4.2013)). אקדים ואציין כי העורר לא צרף לעררו דבר מלבד ההחלטה מושא הערר, והחלטה נוספת שהגיש ביום הדיון. העורר אף לא נקב במספרי ההליכים השונים, מה שאילץ את בית משפט זה "לעבודת מחקר" רבת היקף בניסיון להתחקות אחר כל עלילותיו וגלגוליו של התיק. אפרט להלן את הדברים, וצר לי לקבוע כי למקרא ההחלטות שלא צורפו לבקשה, איני משוכנע כלל וכלל שאי צירוף ההחלטות הקודמות לא נעשה בכוונת מכוון.

פסק הדין הפלילי

2.

העורר שימש כמנהל חברה אשר עסקה במסחר בפסולת מתכת. במהלך השנים 2005-2004 לא דיווחה החברה למנהל מע"מ על עסקאות שביצעה עם חברה אחרת, ולא העבירה את המס הנדרש (516,516 ₪). בגין זאת הוגש בשנת 2005 כתב אישום כנגד העורר, ובסיומו של הליך הורשע העורר בשימוש במרמה או תחבולה במטרה להתחמק ממס (עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975) (הכרעת הדין בת"פ 6751/05 (6.3.2013); להלן: הכרעת הדין ).

3.

בגזר דינה מיום 25.4.2013 קבעה השופטת ד' שריזלי, כי הפרשה מגלה "פעילות עבריינית מתמשכת וזדונית אשר מטרתה ברורה", והטילה על העורר 18 חודשי מאסר בפועל, 10 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 42,000 ₪. השופטת ציינה ביחס לעורר, כי עשה "...למן הרגע הראשון כל שביכולתו כדי למנוע את התנהלותו התקינה של ההליך הפלילי, וכדי לדחות את הקץ עד קצה גבול היכולת. בכך אמרתי רק מעט מן המעט". אני מניח כי בכך נתכוונה השופטת ד' שריזלי לנספח מיוחד שצירפה להכרעת הדין, שבו סקרה את התנהלותו של העורר, ואביא רק מקצת הדברים:

"...מהווה חריג לכל עשייתי בשנות כהונתי כשופטת...מעת לעת הרהרתי בחוסר הכבוד המופגן שביטא הנאשם בהתנהלותו כלפי בית המשפט, כלפיי כשופטת, וכלפי ההליך השיפוטי בכלל, ומשלב מסוים, גם סנגורו, עו"ד סאיד ג'בארה... תחת לחתור להוצאת האמת לאור, בחר לדחות שוב ושוב את הדיונים המשפטיים בדרכים בלתי מקובלות ובלתי ראויות בעליל.

[ ] ...נספח זה מבטא, ורק בזעיר אנפין, את המהלכים המורכבים והמסורבלים שבפניהם עמדתי בתיק זה, לרבות, ריבוי דחיות 'מאונס', ריבוי בקשות דחייה, שרובן הוגשו על ידי ההגנה ולרוב ללא הצדקה עניינית.. ...

[ ] ..הנאשם 2 וסנגורו, עו"ד ג'בארה, ניצלו את אורך רוחי לרעה. לתחושתי, וכך מורים התיק ומסמכיו, הם שמו לשחוק ולקלס את ההליך המשפטי כולו."

4.

עם הקראת גזר הדין, ביקש המערער לעכב ביצוע העונש הן לגבי המאסר והן לגבי הקנס לצורך הגשת ערעור. השופטת ד' שריזלי נעתרה לבקשה וקבעה כי "לפנים משורת הדין, ובכדי לאפשר לנאשם שהוא בעל משפחה וילדים קטינים להיערך לעונש מאסר ממושך, אני מעכבת את תחילת ריצוי עונש המאסר עד ליום 12.5.2013". עיכוב הביצוע הותנה בערבות עצמית וערבות צד ג' בסך 10,000 ₪, הפקדה של 2,500 ₪ במזומן, וכן ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד העורר (הצו ניתן ביום 29.4.2013 לבקשת המשיבה).

ההליכים בבית המשפט המחוזי

5.

ביום 9.5.2013 הגיש המבקש ערעור על פסק הדין, שנקבע לדיון בפני הרכב בראשות הנשיאה ד' ברלינר ליום 9.10.2013 . במקביל, הוגשה בקשה, בת עמוד אחד, לעיכוב ההליכים עד להכרעה בערעור. בהחלטת השופטת י' אמסטרדם

מיום 12.5.2013 , נקבע כי הבקשה לא תידון כל עוד לא יצורפו לבקשה: גזר הדין, הודעת הערעור והחלטת בית משפט קמא על עיכוב הביצוע. בהמשך, ככל הנראה לאחר צירוף מסמכים אלה, נקבע כי אין מקום לעכב ביצוע גזר הדין עד למועד הדיון בבקשה, והבקשה נדחתה לדיון בפני שופט המעצרים בתאריך שייקבע על ידי יומן בית המשפט (החלטת השופטת י' אמסטרדם

מיום 19.5.2013 ).

6.

דיון כאמור נקבע ליום 26.5.2013, אולם העורר לא הגיע לדיון, לטענת בא כוחו, בשל בעיות בריאותיות בגינן אושפז בבית החולים. בעקבות זאת הבהיר השופט ג' נויטל , כי כיוון שעיכוב הביצוע לא הוארך על ידי השופטת י' אמסטרדם, הוראת המאסר עומדת בעינה, וכי למעשה, מזה כשבועיים "המבקש נמצא לכאורה בבריחה ממשמורת חוקית". לאור זאת, הורה השופט נויטל על מעצרו של המבקש ועל כליאתו כאסיר לכל דבר. אציין כי השופט נויטל הפסיק את הדיון מספר פעמים על מנת ליתן סיפק לבא כוח העורר להמציא אישור רפואי, וקבע כי אם יומצא האישור למחרת אזי יקיים את הדיון כבר למחרת. הבקשה נקבעה לתזכורת לפני השופט התורן ליום 30.5.2013 (החלטתו מיום 26.5.2013).

גם לדיון ביום 30.5.2013 לא התייצב העורר או בא כוחו. באת כוח המאשימה יצרה קשר עם בא כוח העורר שטען כי לא הבין שיש צורך בהתייצבותם לדיון התזכורת. בהחלטתה ציינה השופטת ג' רביד כי כנגד המבקש הוצא צו מעצר לאחר שלא התייצב לריצוי עונשו למרות שלא ניתן עיכוב ביצוע. למרות זאת, ולמרות בקשת המשיבה למחיקת הבקשה לעיכוב ביצוע ולחידוש צו המעצר, חזרה השופטת רביד על החלטת השופט ג' נויטל מיום 26.5.2013, והורתה לעורר לנמק תוך שלושה ימים את היעדרותו מהדיון שנקבע, ולהגיב לבקשת המשיבה למחיקת הבקשה לעיכוב הביצוע (החלטתה מיום 30.5.2013).

משהתקבלה תגובת העורר, החליטה השופטת ג' רביד , כי על אף "שלא היה מקום לטעות בהחלטתו הברורה של השופט נויטל", היא קובעת את הדיון בבקשה לעיכוב הביצוע ליום 3.6.2013 (החלטה נוספת מיום 30.5.2013). ביום 3.6.2013 נדחה הדיון לבקשת בא כוח העורר, ובאותה הזדמנות הזכירה באת כוח המשיבה כי צו המאסר עומד בעינו, והשופטת

מ' דיסקין הורתה לעורר להתייצב לדיון (החלטתה מיום 3.6.2013).

7.

ביום 12.6.2013 התקיים לבסוף דיון בבקשת העורר לעיכוב ביצוע. בהחלטה שניתנה על אתר בתום הדיון, התקבלה הבקשה. השופט ג' נויטל הטעים בהחלטתו, כי יש לקבל את הבקשה נוכח הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, ולאור תקופת המאסר "שאיננה ארוכה ואיננה קצרה". עיכוב הביצוע הותנה בשורה של תנאים - חתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג' בגובה 100,000 ₪ כל אחד; הפקדה של 20,000 ₪ במזומן; ונאסרה יציאתו של העורר לחו"ל ונקבע כי עליו להפקיד את דרכונו (החלטה מיום 12.6.2013). אציין כי במהלך הדיון בפני השופט נויטל, כמו גם לאחר מתן החלטתו במעמד הצדדים, המבקש לא טען, וממילא לא עתר, לגבי הגבלת יציאתו לחו"ל.

ערר לבית המשפט העליון

8.

על התנאי של סכום ההפקדה (20,000 ₪) הגיש העורר ערר בפני בית משפט זה. הערר נדחה, לא לפני שהשופט א' שהם הביע עמדתו במהלך הדיון כי "נראה מגוחך לבוא עם תיק כזה לביהמ"ש העליון" וכי הבקשה מופרכת. מפרוטוקול הדיון עולה כי בא כוח העורר הלין גם על התנאי של עיכוב יציאה מהארץ, אך מאחר שההשגה על כך לא נכללה בערר, השופט שהם סירב לדון בה, באומרו כי אם בכלל תאושר יציאה מהארץ הרי שסכום הערובה צריך להיות גבוה בהרבה, ויש להגיש בקשה נפרדת בנושא זה. לסופו של דבר, ניתנה לעורר ארכה של 21 יום להפקדת הסכום של 20,000 ₪ ונקבע כי בכל הנוגע לעיכוב היציאה מהארץ, העורר יכול להגיש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי (החלטת השופט שהם

בבש"פ 4238/13 (26.6.2013)). אציין כי מפרוטוקול הישיבה בבית המשפט העליון מיום 28.7.2013 (בש"פ 5262/13 שיוזכר להלן), נמצאתי למד כי הוגשה לשופט שהם בקשה לעיון חוזר, אך לא עלה בידי לאתר בקשה זו.

בחזרה לבית המשפט המחוזי

9.

ביום 18.7.2013 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי עיכוב הביצוע בטענה כי לא הצליח לגייס את הסכום הנדרש, וכן עתר לאפשר לו לצאת לחו"ל לתקופה של שבועיים בסמוך לחודש הרמדאן. הבקשה באשר לגובה ההפקדה נדחתה על ידי השופט ג' קרא

בהחלטתו מאותו יום, נוכח החלטת השופט שהם לדעיל; ואילו הבקשה ליציאה לחו"ל נקבעה לדיון בפני שופט תורן.

ערר נוסף לבית המשפט העליון

10.

גם על ההחלטה זו, ככל שהיא נוגעת להפקדת הסך של 20,000 ₪, הוגש ערר, מן הטעם שהשופט קרא

לא היה רשאי לדחות את הבקשה ללא דיון במעמד הצדדים. בהיעדר שינוי בנסיבות מאז ניתנה החלטתו של השופט שהם , ולאחר דיון במעמד הצדדים, במהלכו חזר העורר וביקש להפחית את הסכום של 20,000 ₪ נוכח מצבו הכלכלי, נדחה הערר בהחלטתו של השופט פוגלמן . עם זאת ו"לפנים משורת הדין" האריך השופט פוגלמן את מועד ההפקדה (בש"פ 5262/13 החלטה מיום 28.7.2013).

חזרה למחוזי - בקשות לעיון חוזר

11.

ביום 31.7.2013 התקיים דיון בבקשה לעיון חוזר של העורר, בגדרה חזר העורר על בקשתו להפחית את סכום ההפקדה ל-6,500 ₪ וכן ביקש להתיר יציאתו לחו"ל. הבקשה נדחתה על אתר על ידי השופט ח' כבוב , על שני רבדיה – הבקשה להפחתת ההפקדה הכספית והיציאה לחו"ל. בפתח החלטתו הצביע השופט כבוב על כך שהבקשה מושא הדיון הוגשה על ידי העורר ביום 18.7.2013, עוד קודם הדיון האחרון בבית המשפט העליון. בהמשך נאמר:

"אם המבקש [העורר – י"ע] מתעקש לנסוע לחו"ל, הווה אומר שיש לו את האפשרות בין בעצמו ובין באחרים, לגייס את הסכום הנדרש לצורך נסיעה שכזו. מה טעם מצא המבקש להגיש לבית המשפט בקשה לעיון חוזר בטענה של חוסר יכולת כלכלית להמצאת ההפקדה שנקבעה כתנאי לאי כניסתו למאסר כבר בשלב זה. נוכח עמדה זו, יכול אדם סביר להבין שהמבקש מעדיף את הנסיעה לחו"ל על פני שמירה על חרותו עד לנסיעה לחו"ל, אך אלו שיקולים שלבית המשפט אין דרך להתערב בהם.

מדובר בבקשה מופרכת שאין לה כל בסיס ויסוד, ראוי היה שלא תוגש לבית המשפט, היא נשענת על הצהרות שאינן אמת, בלשון המעטה, ואילולא הסברו של ב"כ המבקש הייתי שוקל להעביר את הענין ללשכת עורכי הדין לשקול נקיטת הליכים בגין הטעיית בית המשפט ומתן הצהרה שאינה אמת."

12.

ביום 4.8.2013 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר וביקש לצאת את הארץ למשך שבועיים בחודש אוגוסט. העורר טען לשינוי בנסיבות לאחר שהפקיד 20,000 ₪. השופט ע' מודריק

ציין כי על פניו אינו רואה מקום לאפשר לעורר לצאת לטיול של נופש לחו"ל – ירדן או ערב הסעודית או תורכיה כבקשת העורר – וכי ביטול צו עיכוב היציאה ניתן לביטול זמני, מקום בו קיימת נחיצות לצאת את גבולות המדינה. בסיפא להחלטה נקבע כי ככל שהעורר עומד על בקשתו, אזי הדיון יתקיים בפני השופט מודריק ביום 8.8.2013. העורר עתר להקדים את הדיון נוכח עיד אלפטר, ובעקבות זאת הורה השופט מודריק כי הבקשה תשמע בפני השופט התורן ביום 7.8.2013 (החלטות השופט ע' מודריק מיום 5.8.2013 ומיום 6.8.2013).

13.

בדיון שהתקיים ביום 7.7.2013, טען בא כוח העורר כי מטרת היציאה לחו"ל היא נסיעה למכה לשם ביצוע מצוות החאג' (בניגוד לנטען בפני השופט מודריק כי בדעת המבקש לצאת לירדן או סעודיה או תורכיה), והציע להפקיד סכומים של 15,000-20,000 ₪ ואף ליתן ערבות מצד אביו ואשתו. בהחלטתה שניתנה על אתר, דחתה השופטת ר' לבהר-שרון את הבקשה בציינה את הרשעתו של העורר, את ההתייחסויות של השופטת ד' שריזלי כלפי העורר, ואת העובדה כי לא התייצב למאסרו משך חודש ימים קודם לקבלת עיכוב הביצוע בדיעבד על ידי השופט ג' נויטל דלעיל.

חזרה לבית המשפט העליון – הערר דכאן

14.

על החלטה זו נסב הערר שבפניי. זו הפעם טען העורר כי הוא מבקש לצאת לקיים את מצוות העלייה לרגל בפעם הראשונה בחייו, ולשאלתי השיב בא כוחו כי המדובר בעומרה וכי העורר מבקש להתחזק לפני הדיון בערעור. עוד נטען כי לעורר ארבעה ילדים ואשתו בהריון, הוא עובד במקום עבודה קבוע וכל משפחתו חיה בארץ, ומשכך אין ספק באשר להתייצבותו למשפט. העורר טען כי מרבית הדחיות בהליך העיקרי שהתנהל בפני השופטת ד' שריזלי בבית משפט השלום, היו בשל נסיבות שמקורן בבית המשפט, ולכן לא ניתן לראותו כסרבן התייצבות. עוד נטען כי אין בהרשעתו של העורר כדי לפגוע בזכותו החוקתית ליציאה לחו"ל, בייחוד על רקע סיכויי הערעור הגבוהים, ובנקודה זו פירט העורר שורה של טעמים המצביעים, לשיטתו, על סיכויי הערעור.

15.

דין הבקשה להידחות.

לצורך הבקשה דכאן, איני נדרש לסיכויי הערעור. כפי שעולה מהכרעת הדין, שהעורר לא טרח משום מה לצרפה, העורר הוא "חמקן סדרתי", שבהתנהלותו גרר את המשפט על פני מספר שנים. העורר לא התייצב לריצוי עונשו משך כחודש ימים, וכפי שהגדיר זאת השופט נויטל, שגם החלטתו זו לא צורפה, ניתן היה לראותו כמי שנמצא בבריחה ממשמורת חוקית. העורר נמצא כיום ערב שמיעת ערעורו, ולא הצביע על נחיצות מיוחדת ביציאתו לחו"ל. מה עוד, שבתחילת הדרך טען העורר כי הוא מבקש לצאת לירדן, סעודיה ותורכיה למטרת טיול, בהמשך שינה טעמו וטען כי הוא מבקש לצאת לעומרה לראשונה בחייו, דווקא ערב הערעור (העומרה היא עלייה לרגל למכה, שניתן לקיימה גם לא בהכרח במועד החג', והיא אינה נחשבת כקיום מצוות החג'). העורר שמצא להעסיק את בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון מספר פעמים בנושא סכום ההפקדה של 20,000 ₪ בטענה כי אין ידו משגת סכום זה, שינה טעמו וטען כי הוא נכון להפקיד סכום נוסף של 20,000 ₪ והפעם כדי לצאת לחו"ל.

16.

כאמור, לערר שבפניי לא צורפו ההחלטות הקודמות בעניינו של העורר, והתמונה המלאה נפרשה בפני רק לאחר איסוף החומר באמצעות "נט המשפט", מה שהיה כרוך בזמן שיפוטי יקר (ביום שנקבע לשמיעת הערר, הגיש המבקש גם את פרוטוקול הדיון והחלטתו של השופט נויטל

מיום 12.6.2013).

זאת, למרות שחשיבות צירוף ההחלטות הקודמות הובהרה כבר לעורר - מה שהיה אמור להיות ברור לו מלכתחילה - בהחלטתה של השופטת אמסטרדם מיום 12.5.2013, בה נקבע כי הבקשה שהגיש לא תידון כל עוד לא תצורפנה אליה ההחלטות הקודמות.

כדוגמה אחת בלבד לחשיבות ההחלטות הקודמות, אציין כי בתמיכה בטענתו כי ההליך נגרר שלא בעטיו, הציג העורר במהלך הדיון בפניי שלושה פרוטוקולים של בית משפט השלום, מהם עולה כי בית המשפט ביטל שלוש ישיבות מטעמיו שלו. אילולא איתרתי את הכרעת הדין והנספח המיוחד שצורף לו (דבר נדיר כשלעצמו), נספח שהוקדש כולו להתנהלותו של העורר, עוד עשוי הייתי לקבל את הטענה שנסמכה על הצגה סלקטיבית של הדברים. הנספח להכרעת הדין מפרט את עלילותיו ועוללותיו של העורר, לרבות מספר הישיבות אליהן לא התייצב והחלפות הייצוג (העורר היה מיוצג תחילה על ידי עורכי הדין גורן וחמדאן מהסנגוריה הציבורית, וכיום הוא מיוצג על ידי עו"ד סאיד ג'בארה, אך בדיון בפניי טען בשמו עו"ד ארבל). מהנספח להכרעת הדין עולה כי התארכות ההליך נופלת לפתחו של העורר ולא לפתחו של בית המשפט.

17.

נוכח ריבוי ההליכים כמתואר לעיל ונוכח אי צירוף ההחלטות הקודמות, ביקשתי מבא כוח העורר במהלך הדיון לטעון גם בשאלת ההוצאות. אקדים ואומר כי שלא כטענת העורר, ניתן להטיל הוצאות לא רק במסגרת ההליך העיקרי (ראו, לדוגמה, בש"פ 813/12 בן שמואל נ' מדינת ישראל (1.1.2013)).

מערכת המשפט מגלה רגישות מיוחדת להליך הפלילי, על מנת שלא לנעול חלילה דלת בפני מי שמבקש להיאבק על חפותו. ברם, אל לבית המשפט לשבת בחיבוק ידיים נוכח שימוש לרעה בהליכי סרק "ואת המחיר הנלווה לניצולם לרעה של ההליכים ניתן ואף ראוי לגבות מן האחראי לו" (רע"פ 567/09 אבו חיט נ' מדינת ישראל

(23.2.2009)).

אזכיר כי ענייננו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט שלום, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, שנעתר לבקשה הרבה לפנים משורת הדין - לאחר שהעורר לא התייצב חודש ימים לריצוי מאסרו - והתנה את עיכוב הביצוע בתנאים סבירים, שלא לומר מקלים. על תנאים אלה, הגיש העורר בקשות חוזרות ונשנות שהעסיקו שמונה שופטים בבית המשפט המחוזי (השופטים אמסטרדם, נויטל, רביד, דיסקין, קרא, כבוב, מודריק, לב-הר שרון) ושלושה שופטים של בית המשפט העליון (שהם, פוגלמן והח"מ).

ולא רק זאת, אלא שהעורר פיצל את בקשותיו. תחילה הלין על סכום ההפקדה (ובנושא זה הגיע פעמיים לבית המשפט העליון), ולאחר מכן הלין על צו עיכוב היציאה מהארץ. דומה כי העורר סבור שההליך הפלילי הוא מעין תוכנית כבקשתך, כאשר כל אימת שחשקה נפשו בדבר מה (טיול לתורכיה או קיום העומרה לראשונה בחייו דווקא ערב שמיעת הערעור) הוא פוצח במסע שתחילתו בבית המשפט המחוזי וסופו בבית המשפט העליון, למרות שכמעט בכל אחת מהתחנות, הובהר לו על ידי בית המשפט כי המדובר בבקשות סרק.

על רקע האמור לעיל, אני מחייב את העורר לשלם לאוצר המדינה הוצאות בסכום של 20,000 ₪.

18.

בשולי הדברים אציין כי המתואר לעיל ממחיש, לטעמי, את הצורך בתיקון החוק, באופן שערר לבית המשפט העליון בנוגע לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן בבית משפט השלום יצריך מתן רשות ערעור.

צא ולמד כי החלטת בית משפט שלום למעצר עד תום ההליכים מצריכה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (בעקבות תיקון תשע"א של סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996) (להלן: חוק המעצרים ). לדידי, כך צריך להיות על דרך של קל וחומר לגבי החלטה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט שלום. במצב הדברים דהיום, מוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, במסגרת הערעור מוגשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום, וכך נוצר מצב בו בית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור הראשונה שדנה בהחלטת בית המשפט המחוזי. כך הגענו עד הלום, כאשר שלוש פעמים הגיע העורר לבית משפט זה בערר בזכות הנסב על תנאי

ההחלטה לעיכוב ביצוע. בנוסף או למיצער, ובדומה לסעיף 53(א)(א1) לחוק המעצרים, אציע ליתן אפשרות לבית המשפט שלא לקיים דיון בנוכחות הצדדים בבקשות כגון דא.