רע"פ 5670/05 רחל אביגיל בר יוסף נ. מדינת ישראל

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.המבקשת הורשעה בבית המשפט לתעבורה בנצרת (כב' השופט אזולאי, סגן נשיא) ברשלנות בניגוד לסעיפים 304 לחוק העונשין וסעיף 64 לפקודת התעבורה, בנהיגה ברשלנות בניגוד לסעיף 62 לפקודת התעבורה, ובאי ציות לרמזור אדום לפי תקנות 22 ו-64א לתקנות התעבורה. המבקשת נהגה ברכב סובארו, ובהגיעה לצומת גולני, פנתה שמאלה לכיוון כפר תבור. אופנוע שנסע מכיוון צומת המוביל ישר לכיוון טבריה התנגש ברכב המבקשת, אשר חסם את נתיבו, וכתוצאה מכך נהרג רוכב האופנוע. השאלה שעמדה לדיון במשפט היתה האם המבקשת פנתה שמאלה ברמזור אדום או שמא הרמזור לכיוון הפנייה לכפר תבור היה ירוק בעת שעברה בצומת. בית המשפט לתעבורה קבע לאחר שמיעת ראיות כי הרמזור בפנייה לכפר תבור היה אדום בעת שהמבקשת פנתה לכיוון זה, ואילו בכיוון נסיעתו של רוכב האופנוע היה רמזור ירוק. לאור זאת נקבעה אחריותה הפלילית של המבקשת לתאונה, והיא הורשעה. בית המשפט לתעבורה גזר את עונשה ל-6 חודשי מאסר בעבודות שירות וכן למאסר על תנאי, קנס ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 10 שנים בניכוי תקופת הפסילה המינהלית למשך 90 יום.

2.המבקשת ערערה לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין, וערעורה נדחה (כב' השופטים כהן, אברהם ודה-ליאו לוי). בית המשפט בחן את טענות הערעור לפרטיהן, דחה אותן, ואימץ את פסק דינו של בית המשפט לענייני תעבורה על כל חלקיו.

3.המבקשת עתרה לרשות ערעור בפני בית משפט זה, והעלתה טענות לעצם ההרשעה והעונש. ביום 15.6.05 ביקש השופט א' א' לוי מבית משפט זה את תגובת המדינה לגבי טענת המבקשת בבקשתה המתייחסת לאי הזמנתו של תסקיר שירות מבחן טרם גזירת הדין, ובשאלה זו בלבד. בעקבות תגובת המדינה בשאלה זו, הורה על העברת הבקשה להרכב. ניתן להניח כי ההחלטה להעביר את הבקשה להרכב התכוונה לצמצם את הדיון לענין העדר תסקיר מבחן קודם לגזירת העונש.

4.טענת המבקשת היא כי נוכח היותה צעירה בשנים בעת קרות התאונה, היתה חובה על פי החוק להזמין תסקיר מבחן בעניינה בטרם יוטל עליה עונש מאסר בעבודות שירות. אלא שבינתיים עונש זה כבר רוצה במלואו על ידה. אי לכך, עותרת המבקשת כי נתחשב בתקלה שארעה באי הזמנת תסקיר לצורך עונש המאסר לענין משך תקופת פסילת הרשיון שהוטלה עליה, ושעליה לרצות עוד למשך שנים רבות. בהקשר זה הצביע ב"כ המבקשת גם על עינוי הדין שנגרם למרשתו בכך שארוע תאונה משנת 1997 הוכרע בבית המשפט רק בשלהי שנת 2004, ולטענתו, ריצוי עונש פסילה לאחר זמן כה רב מאז קרות הארוע אינו הוגן ואינו צודק.

5.דין בקשת רשות הערעור להידחות. כלל הוא כי בית משפט זה לא יתערב, דרך שגרה, בענין פלילי שהוכרע בשתי ערכאות קודמות, אלא אם הוא מעלה סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך. ענין זה שלפנינו אינו מעורר שאלה כזו. הטענות שהועלו לענין הכרעת הדין אינן מצדיקות רשות ערעור, והן אף לא הועברו להכרעת ההרכב. גם הטענות לענין העונש אינן מצדיקות רשות ערעור, משהן אינן מעלות שאלה מיוחדת הראויה לבירור. (לכללי ההתערבות בגלגול שלישי בהכרעת הדין ובעונש ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123; בר"ע 2853/91 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 91(3), 568); רע"פ 1245/93 שטרקמן ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 177, 178-179; רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל,

תק-על 97 (1), 42)

6.מעבר לנדרש, נציין כי טענת המבקשת לגופו של העונש שנגזר עליה אינה מצדיקה התערבות גם לגופה. אלה הטעמים:

אכן, היה מקום לאור גילה הצעיר של המבקשת בעת ביצוע העבירות, כי יוגש תסקיר מבחן בעניינה בטרם ייגזר עליה עונש מאסר. עם זאת, היא בצעה בינתיים את עבודות השירות וריצתה את עונש המאסר במלואו. יוצא, איפוא, כי הטענה לענין העדרו של תסקיר הפכה תיאורטית, ושוב אין לה ממשות לצורך מרכיב המאסר שבענישה. יתירה מזו, גם אם נפל פגם בהליך הדיוני בבית המשפט לתעבורה, אין בכך, בהכרח, כדי לשלול את תוקפו המשפטי של המאסר שכבר רוצה בינתיים. על פי סעיף 215 לחוק סדר הדין הפלילי, "בית המשפט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין". בענייננו, לא נגרם למבקשת עיוות דין, באי הגשת תסקיר מבחן בעניינה, משמדובר בעונש של עבודות שירות, המצוי ברף תחתון של הענישה, ובשים לב לחומרתן של העבירות שנעברו ולתוצאותיהן הרות האסון שעלו בחיי אדם. יתר על כן, מאחר שעונש מאסר בעבודות שירות אינו כורך מעצם טיבו שלילה מוחלטת של חירותו האישית של הנאשם, הצורך בתסקיר מבחן לגביו אינו מהותי כפי שהוא לענין מאסר ממשי. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לטענה זו של המבקשת, וסבר אף הוא, ובצדק, כי לא נגרם לה כל עיוות דין בהתחשב בנסיבות המקרה, חומרת העבירות, ותוצאותיהן.

ולבסוף, אין מקום להיענות לבקשת המבקשת להקל עמה בעונש פסילת הרישיון מהטעם שלא הוגש תסקיר מבחן בעניינה לענין עונש המאסר. טענה זו היא כריכת מין בשאינו מינו, שכן אין קורלציה עניינית בין פגם אפשרי בהליך הטלת עונש מאסר שנועד לתכלית אחת, לבין מרכיב ענישה הנוגע לפסילת רישיון, שנועד לתכלית אחרת לגמרי, והיא - הגנה על הציבור הרחב מפני נהיגת אדם שהורשע בעבירת גרם מוות ברשלנות. גם מעבר שנים מאז קרות התאונה ועד למתן פסק הדין אינו מצדיק התערבות בענישה בגלגול שלישי, שכן העונשים שנגזרו על המבקשת הם מתונים ביותר ביחס לעבירות הקשות שביצעה, ונסיבותיה האישיות כמו גם מעבר הזמן שחלף נלקחו בחשבון במכלול שיקולי הענישה. ואכן, חומרת הדין לא מוצתה עמה.

הבקשה נדחית.