רע"פ 5705/09 יעקב כהן נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"ד 12536/08) בגין עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); עבירה של עזיבת מקום התאונה, לפי תקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה; עבירה של אי הגשת עזרה לנפגעים, לפי תקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה; עבירה של אי מסירת פרטים, לפי תקנה 144(א)(3) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה; עבירה של אי דיווח למשטרה, לפי תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה וסעיף 38(1) לפקודת התעבורה; ועבירה של נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.2.2008 נהג המבקש ברחובות תל אביב בחוסר זהירות ותוך התקרבות יתר על המידה לרכב שלפניו כך שפגע בו מאחור. כתוצאה מהתאונה ניזוק הרכב ונחבלו ההג ונוסעת נוספת. המבקש לא הגיש עזרה לנפגעים, לא מסר פרטים ועזב את המקום ללא דיווח למשטרה. המבקש אף נהג ברכב ללא ביטוח.

המבקש לא התייצב במועד הדיון שנקבע ב בית המשפט לתעבורה, ביום 31.12.2008, ולפיכך הרשיע אותו בית המשפט (כבוד השופט ש' איזקסון ) בהיעדר התייצבות בעבירות שיוחסו לו והשית עליו עונש של 5,000 ש"ח קנס; שלילת רישיון בפועל למשך 25 חודשים; ו-4 חודשי שלילה על תנאי למשך 3 שנים (כבוד השופט ש' איזקסון ).

בו ביום הגיש המבקש בקשה לדחייה של גזר הדין, תוך שהוא מציין כי לא יכול היה להגיע בזמן עקב מצב חירום בטחוני. בית המשפט לתעבורה נעתר לבקשה וקבע דיון ליום 22.2.2009 תוך הטלת הוצאות לטובת קופת המדינה. יצוין כי אף בא כוח המבקש הגיש בקשה, ממנה עלה באופן כללי כי למבקש טענות גם לגבי עובדות כתב האישום.

ביום הדיון, על פי הפרוטוקול, חזר המבקש על הבקשה, ובעקבות זאת הורה בית המשפט

לתעבורה על ביטול גזר הדין שניתן בתאריך 31.12.2008. בהמשך ניתן גזר דינו החדש של בית המשפט לתעבורה בו הושתו על המבקש קנס של 1,500 ש"ח; פסילה בפועל של רישיונו למשך 6 חודשים; הפעלת עונש פסילה בן 3 חודשים שהיה תלוי ועומד כנגדו בחופף לפסילה האמורה; ו-4 חודשי פסילה על תנאי.

בשלב זה, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7216/09) על החלטת בית המשפט לתעבורה לבטל רק את גזר הדין וכן על חומרת העונש.

ביום 17.6.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שפירא ) בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי חרף טענות בא כוח המבקש, הרי שעיון בבקשות שהגיש המבקש וכן בפרוטוקול הדיון שהתקיים מעלה כי טענותיו לגבי הכרעת הדין לא הועלו כלל בפני בית המשפט

לתעבורה למעט טענה כללית כי קיימים נימוקים כבדי משקל. לא התקבלה טענתו כי בית המשפט לא אפשר לו לטעון לגופו של ענין משלא נמצאו לכך תימוכין בפרוטוקול הדיון. משכך, ולפי שאין לאפשר השמעת טיעונים חדשים בפני ערכאת הערעור נדחה ערעור המבקש. כן אף נדחה הערעור גם באשר לחומרת העונש.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה שב בא כוח המבקש וטוען כי נסיבות המקרה הינן חריגות, וכי עמדה למבקש סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון, מאחר והוא ;העביר את אימו למקום מבטחים מביתה באשקלון עקב מצב חירום שהיה קיים. עוד נטען כי נגרם לו עיוות דין בכך שעובדות כתב האישום מציגות את מעשיו באופן מחמיר ביותר כאשר מ דובר למעשה בעבירה של אי שמירת מרחק. לגופו של ענין נטען כי קיימות ראיות חזקות לכך שלא עזב את המקום, לרבות צילומי מצלמות אבטחה. לשיטתו, שגו הערכאות הקודמות כשמנעו ממנו את הוכחת צדקתו וזאת תוך הישענות על נימוקים פרוצדוראליים.

עיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ונחה דעתי כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.

הלכה ידועה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). חרף טענות המבקש, הרי שעניינו של נדון כבר בפני שתי ערכאות שיפוטיות, ואין בבקשה עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

אף לגופו של ענין, איני רואה בבקשה

דבר. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה כי עיקר הנמקתו אינה בדחיית טענות המבקש גופן כי אם בהישען על כך שהמבקש לא העלה טענות אלו בפני בית המשפט

לתעבורה באופן מפורט, לא בבקשות שהגיש ולא בדיון שהתקיים. משכך לא ראה בית המשפט המחוזי לאפשר לו לטעון טענות אלו בפני ערכאת הערעור. אין כל פגם בהחלטה זו ואך ברי הוא כי אין לאפשר זאת אף בפני ערכאה זו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.