פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5777/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מאור דהן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 17.6.08 בע"פ 4152-04-08 שניתן על ידי כבוד השופטת
נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
בשם המשיבה:
עו"ד ג'ויה שפירא
החלטה
כנגד המבקש הוגש, ביום 24.10.06, לבית משפט השלום לתעבורה ברמלה כתב אישום (פ"ל 704/06), המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיף 62(3) בצירוף סעיף 39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ) ועבירה של סירוב להיבדק לפי סעיף 64(ד) לפקודת התעבורה.
בית משפט השלום לתעבורה (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס ) הרשיע, ביום 24.3.08 את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום בקובעו, כי עת הבחין המבקש במחסום משטרתי החל באופן תמוה בנסיעה אחרונית למרחק לא מבוטל של כמאה מטרים ללא הסבר המניח את הדעת. עוד קבע בית משפט השלום לתעבורה, כי המבקש סירב לבצע בדיקת ינשוף וכששמע שמכשיר הינשוף מקולקל ניסה להשתמש בעובדה זו לטובתו והציג עצמו כמסכים לביצוע בדיקת ינשוף בלבד. עוד קבע בית משפט השלום לתעבורה, כי המבקש סירב לביצוע בדיקת דם לבדיקת כמות האלכוהול בדמו בטענה, כי פוחד ממחטים, דבר העומד בניגוד לעדותו כי הוא חולה סכרת, בגינה נדרש לבדוק עצמו באמצעות דוקרן או מחט מדי יום. לבסוף, הוסיף וקבע בית משפט השלום לתעבורה, כי השוטרים שעיכבו את המבקש הסבירו לו את משמעות סירובו.
בית משפט השלום לתעבורה גזר, ביום 14.4.08, את דינו של המבקש, בהתייחסו לעברו התעבורתי המכביד שהינו בעל רישיון נהיגה משנת 2001 בלבד וכבר צבר לחובתו 18 הרשעות קודמות, שהאחרונה ביניהן הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול וכן הרשעות בעבירות של אי ציות לתמרורים ונהיגה במהירות מופרזת והטיל עליו את העונשים הבאים: קנס בסכום של 2,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שלושים ושישה חודשים ולשבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא, שלא יעבור עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות או תחת השפעת משקאות משכרים.
על פסק הדין של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 4152-04-08).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה, ביום 17.6.08, את הערעור על שני חלקיו.
מכאן בקשת רשות הערעור בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית המשפט המחוזי.
לטענת בא כוח המבקש, למתנדבי המשמר האזרחי שעיכבו את המבקש לבדיקה לא הייתה סמכות לעשות כן, מאחר ובמקום לא היה נוכח שוטר, וזאת בהתאם לתקנות המשטרה (משמר אזרחי), התשנ"ז-1996 (להלן: תקנות המשמר האזרחי ). לטענתו, סמכות המתנדבים בנסיבות אלו מצומצמת למקרים בהם ראו כי נעברה לפניה עבירת תעבורה, ובתנאי שמתקיים האמור בסעיף 28 לפקודת התעבורה. לטענת בא כוח המבקש, משלא יוחס למבקש ביצוע כל עבירת תעבורה, לא הייתה למתנדבי המשמר האזרחי כל סמכות לעכבו. לטעמו מדובר בחוסר סמכות מהותית היורד לשורשו של עניין ולכן דינו של ההליך כולו להתבטל. עוד מוסיף וטוען בא כוח המבקש, כי נפל פגם בהסבר שניתן למבקש בנוגע למשמעות סירובו להיבדק בבדיקה למדידת כמות האלכוהול בדמו.
מנגד, תומך בא-כוח המשיבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתו, בקשת רשות הערעור אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן אין הבקשה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מגבולות המקרה הנדון. עוד טוען בא כוח המשיבה, כי תקנות המשמר האזרחי צוטטו ופורשו בבקשת רשות הערעור באופן שגוי.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת
חניון חיפה . מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין דין בקשת רשות הערעור להידחות. בניגוד לנטען בבקשה, הרי שבשונה מסמכות המעצר, סמכות העיכוב המוקנית למתנדב המשמר האזרחי אינה מוגבלת על ידי הוראות תקנה 6. משכך, לא הייתה כל חריגה מסמכות בעיכובו של המבקש,
למרות שלא נכח שוטר במקום. עוד יצוין, כי ממילא נקבע כי המבקש ביצע בפני המתנדבים עבירה של נסיעה לאחור שלא לצורך, לפי תקנה 45 לתקנות התעבורה, ומשכך אף לגישת המערער קנו המתנדבים סמכות לעכבו.
אף את טענת המבקש בנוגע להסבר משמעות סירובו של המבקש לעבור בדיקה למדידת כמות האלכוהול בדמו יש לדחות מכל וכל. בית משפט השלום קבע, כממצא עובדתי, כי למבקש הוסברה משמעות הסירוב כאמור. ממצא עובדתי זה אף אושר על ידי בית המשפט המחוזי. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור (ראו ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(5) 297 (2004)); מ' קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאות ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407). בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה
היום, ל' באב התשס"ח (31.8.2008).
ש ו פ ט