רע"פ 5853/10 מאלכ כרבאג נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 21436-04-10 כבוד השופטים ש' ברלינר – סג"נ, י' גריל – סג"נ ו- ר' פוקס ) מיום 22.7.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (ת.פ. 1636/07, כבוד השופט מ' אלטר ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). לפי המתואר בכתב האישום ביום 3.11.2006 תקף המבקש, בעת שהוא פונה לבית חולים באמבולנס ובו צוות מטעם "חיאת", את המתנדב מטעם "חיאת" בכך שבעט בחלקי גופו השונים. לאחר שעצר הנהג את האמבולנס תקף המבקש גם את הנהג בכך שהכה בו בידיו על ראשו ונתן לו אגרוף בפניו.

ביום 15.4.2010 הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום. לאחר שבחן את העדויות והראיות שהובאו בפניו קבע בית משפט השלום כי גרסת התביעה אמינה בעיניו יותר מגרסת ההגנה וכי התביעה הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר שהמבקש ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. באותו יום גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של שבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי שהמבקש לא יורשע בעבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין; וכן פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסכום של 1,500 ש"ח.

המבקש הגיש ערעור על הרשעתו לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם ערכאת הערעור מתערבת בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית. אף לגופו של עניין קבע בית המשפט המחוזי כי מסכת הראיות שנקבעה על ידי בית משפט השלום הגיונית ומבוססת.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי טעה בית משפט השלום כאשר הרשיע אותו.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מטעם זה בלבד יש לדחות את הבקשה.

מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בממצאי עובדה ומהימנות שקבעה הערכאה הדיונית במקרים חריגים בלבד, הלכה זו מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור. מקרה זה אינו אחד מאותם מקרים חריגים. בית משפט השלום התרשם מהעדים ומהראיות שהוצגו בפניו וקבע, כממצא של מהימנות, כי גרסת המבקש פחות אמינה בעיניו מהגרסה שהציגה המשיבה. בית המשפט המחוזי בחן בעיון את מסקנותיו של בית משפט השלום ואת הראיות שהוצגו בפניו והגיע אף הוא למסקנה כי הרשעתו של המבקש מבוססת וכי גרסתו אינה ברורה ואינה עקבית. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר הבקשה נדחית.