פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5855/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מיכאל ברוגמן – ת.ז. 306118902
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 23.6.08 בע"פ 70208/08 שניתן על-ידי כבוד השופט
שאול שוחט
בשם המבקש:
עו"ד א' אורון
בשם המשיבה:
עו"ד דותן רוסו
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת 31803/07) בגין עבירה של נהיגה בשכרות ותחת השפעת משקאות משכרים, לפי סעיפים 62(3), 39א ו-38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ), ותקנה 26(2) לתקנות התעבורה.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 5.8.2007 נהג המבקש ברכב בכביש 2 לכיוון דרום. שוטר שהבחין ברכב הורה למבקש לעצור. כאשר השוטר ניגש לרכב הוא הריח ריח חריף של אלכוהול. בדיקה שערך השוטר למבקש בעזרת מכשיר מסוג "ינשוף" מצאה כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף של המבקש הינו 295 מיקרו גרם, ריכוז העולה על המידה הקבועה בחוק.
ביום 18.9.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום על פי הודאתו. בשלב הטיעונים לעונש, ביקש המבקש דחייה כדי לבוא בדברים על נציגי המשיבה. בית המשפט דחה את מתן גזר הדין ליום 19.11.2007.
ביום 19.12.2007 ביקש בא כוחו של המבקש בשמו לחזור בו מן ההודאה. לטענתו המבקש לא היה מיוצג בעת שהודה, ולא הבין את משמעות הודאתו. בא כוח המשיבה הסכים לחזרתו של המבקש מהודאתו. בית המשפט קבע כי היות והמבקש הודה מרצונו הטוב והחופשי, והיות והדיון נדחה לבקשת המבקש לצורך הטיעונים לעונש, הרי שבנסיבות אלו אין מקום לאפשר למבקש לחזור בו מהודאתו.
ביום 13.2.2008 הוצג בפני בית המשפט הסדר שנערך בין המבקש ובין המשיבה, בית המשפט קיבל את ההסדר וגזר על המבקש קנס בסך של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית; פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים; התחייבות כספית על סך 10,000 ש"ח שהמבקש לא יעבור עבירה דומה לעבירה בה הורשע במשך שנתיים.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו (ע"פ 70208/08).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ש' שוחט ) דחה את הערעור, וקבע כי אין זה מקרה בו יש לאפשר למבקש לחזור בו מהודייתו. בית המשפט קבע כי אומנם המבקש לא ביקש לחזור בו מהודאתו מיד לאחר שנגזר דינו, אולם המבקש ביקש לחזור בו מהודאתו לאחר שהמשיבה טענה לעונש וביקשה להטיל עליו עונש פסילה שלא יפחת מעונש הפסילה המינימלי הקבוע בחוק, שהוא שנתיים ימים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה חוזר המבקש על טענתו כי בזמן שהודה בעבירות המיוחסות לו, לא זאת הייתה כוונתו. וכי ההודאה "חולצה" מן המבקש ללא משים.
המשיבה מצידה סומכת את ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה אין בעניינו של המבקש עילה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. עוד טוענת המשיבה כי בית המשפט לא מצא כי מתקיימים נימוקים חריגים המצדיקים חזרה מהודאה, ועל כן לא היה בהסכמתה להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו כדי להביא לביטול ההרשעה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. הלכה פסוקה היא, כי ככלל, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(2) 572, 579 (1987)); בין היתר, כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו. אולם, במקרה שלפנינו לא הונחה תשתית עובדתית לכך, ואין מקום לאפשר למבקש לחזור מהודאתו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ח בתמוז התשס"ח (21.7.2008).
ש ו פ ט