רע"פ 5891/06 אפרים חסידוב נ. מדינת ישראל

1.בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש בבית-משפט השלום ברמלה נטען, כי במהלך הליך משפטי אחר שהתנהל נגדו באותה ערכאה, הוא איים על המתלוננת – חברתו לחיים דאז – מתוך כוונה להניע אותה לבטל תלונה שהגישה נגדו. עוד נטען, כי במעשים אלה הפר המבקש צו שניתן נגדו ושאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת.

2.המבקש, כפר בעובדותיו של כתב-האישום, אולם גרסתו לאירועים נדחתה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של הפרת הוראה חוקית, איומים, הדחה בחקירה והטרדה באמצעות הטלפון, עבירות לפי סעיפים 287, 192, 245(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 וסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, בהתאמה. בעקבות כך, נגזרו למבקש שמונה חודשי מאסר, חלקם בחופף וחלקם במצטבר למאסר על תנאי בן 18 חודשים שעמד נגדו, ובסך הכול יהא עליו לשאת במאסר בפועל בן 22 חודשים. כן הוטל על המבקש מאסר על תנאי.

3.ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי – נדחה. נקבע כי השגותיו של המבקש מופנות כנגד ממצאים שבעובדה, בהם, מכוח ההלכה הפסוקה, אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב. בית-המשפט הוסיף והדגיש, כי במהלך שמיעת הערעור הודה המבקש כי שיקר במהלך משפטו כאשר טען כי לא פגש את המתלוננת כלל, ובכך חיזק את הכרעת-דינו המרשיעה של בית-משפט השלום. שקרים אלה, כך נקבע "מחזקים חיזוק נוסף את גרסת המתלוננת שממילא הועדפה כמהימנה על גרסת המערער" (עמ' 5 לפסק-הדין).

באשר לעונש שהושת על המבקש – גם בו לא נמצאה עילה להתערבות. בית-המשפט המחוזי הדגיש כי למבקש עבר פלילי מכביד, הכולל בין היתר מספר הרשעות בעבירות של איומים. בית-המשפט ראה בחומרה יתרה אף את העובדה כי העבירות הנוכחיות בוצעו בתקופה שבה ריחף מעל לראשו של המבקש מאסר על תנאי, ולאחר שהוצא נגדו צו האוסר עליו לקיים קשר עם המתלוננת.

4.עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ובבקשתו מעורר הוא השגות כנגד מסקנות עובדתיות וממצאי מהימנות. נטען, כי המתלוננת הייתה זו שיצרה קשר עם המבקש, ולא להיפך, וכי לא היה ראוי להעניק לגרסאותיה אמון. כן נטען, כי הכרעת-הדין בעניינו של המבקש אינה מנומקת דייה, ואינה כוללת התייחסות לשאלת מהימנותם של עדי התביעה. לחלופין, נטען כי ראוי להקל בעונשו של המבקש ולהימנע מהפעלתו של עונש המאסר על תנאי.

5.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה באשר היא מיועדת למקרים חריגים המעוררים שאלות משפטיות כלליות, החורגות מעניינם של הצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3), 123). הבקשה שבפני אינה מגלה עילה מסוג זה, אדרבא, השגותיו של המבקש כנגד הרשעתו מופנות כולן כנגד ממצאים שבעובדה, שכאמור, ערכאת ערעור, ומקל וחומר ערכאת ערעור שנייה, אינן נוהגות להתערב בהם. כך או כך, עניינו של המבקש נבחן בקפידה בידי שתי ערכאות, ולא מצאתי מקום לשוב וללבנו בשלישית.

הבקשה נדחית.