רע"פ 5911/99 קלמן פיש נ. מדינת ישראל

הבקשה היא לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, אשר הרשיע את המבקש בעבירה לפי תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א1961-.

המבקש נהג ברכבו בכביש המחולק לשלושה נתיבים. על פני הנתיבים סומנו חיצים המורים את כיוון הנסיעה באופן הבא: על פני הנתיב הימיני סומן חץ לנסיעה ישר ועל פני הנתיבים האמצעי והשמאלי סומן חץ לנסיעה שמאלה. המבקש נהג במסלול האמצעי. כאשר הגיע לצומת המשיך לנסוע ישר בניגוד להוראת החץ. המבקש טען כי המשיך לנסוע ישר בהסתמכו על רמזור שניצב בצומת, אשר הראה בירוק על חץ המכוון נסיעה ישר לפנים (לצד רמזור זה יש רמזור נוסף המכוון את הנסיעה שמאלה).

המבקש טוען, כי קיימת סתירה בין הוראת החץ על נתיב הכביש האמצעי (המורה לנסוע שמאלה בלבד) להוראת הרמזור (אשר הורה, לגישתו, לנסוע ישר). לגישתו, השאלה המתעוררת היא מה דינו של נהג המקיים הוראת תמרור אחד ובה בעת - מפר הוראה של תמרור אחר. שאלה זו, כך הטענה, מעוררת ענין ציבורי ומשפטי החורג מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה ובשל כך יש להעניק רשות לערער על פסק הדין של הערכאה השניה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123; רע"פ 1245/93 שטרקמן ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(2) 177).

טענה זו אין בידי לקבלה. מסכים אני לקביעתו של שופט בית המשפט המחוזי, לפיה לא מתעוררת כלל סתירה בין הוראת החץ להוראת הרמזור, כאמור בפסק דינו:

"מקובלת עלי גישת השופט הנכבד של הערכאה הראשונה ולפיה הסימונים על פני הכביש הם אלה שמורים את כיוון הנסיעה המותר. הרמזור איננו הכוונה בדבר כיוון הנסיעה אלא הכוונה של זמן הנסיעה המותר בכיוון שכלפיו מצביע הרמזור. לשון אחר. משעה שנדלק ברמזור שאליו מכוון המערער (המבקש בענייננו - ת"א) אור ירוק מותרת הנסיעה ישר בכיוון שאליו מורה הרמזור. אין זה אומר שהנסיעה ישר מותרת מכל נתיב. היא מותרת מן הנתיב או הנתיבים שעל פניהם מצוי חץ המאפשר נסיעה ישר לפנים".

הווה אומר, החץ המסומן על פני הכביש הוא המורה את כיוון הנסיעה מאותו נתיב. הרמזור הניצב בצומת אך מתזמן את מועד הנסיעה (בכיוון המסומן בו כשהאור בו ירוק). על כן, ברור, כי לא קיימת סתירה בין השניים, וממילא מתייתרת השאלה אותה הציב המבקש.

הבקשה לרשות ערעור נדחית.