פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5960/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אלי בולאד
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 20.5.08 בע"פ 5116-02-08 שניתן על-ידי
כבוד השופט אברהם טל – סג"נ
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה ברמלה (פל 276/05) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא ביטוח, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970; ועבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף פחות משישה חודשים, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה.
על פי המתואר בכתב האישום, נטען כי ביום 16.12.1998 נשפט המבקש בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו בתיק פ 11054/98 והוא נידון בהעדרו, בין היתר, לפסילה בפועל למשך שלוש שנים. עוד נטען כי רק ביום 27.11.2000 נודע למבקש על גזר הדין, והוא לא הפקיד את רישיונו או הצהיר בדבר פקיעת רישיון הנהיגה כמתחייב על פי חוק. ביום 29.12.2002 בשעה 03:41 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב ביודעו כי הוא פסול מלקבל רישיון נהיגה וכי אין הוא אוחז ברישיון נהיגה תקף שכן רישיונו פקע ביום 18.10.2002. נטען כי בנסיבות אלו נהג המבקש ברכב ללא ביטוח תקף.
ביום 18.4.2005 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופט א' הדר ) את המבקש, בהעדרו,
בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בית המשפט גזר עליו עונש פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך שלוש שנים וכן קנס בסך 3,000 ש"ח.
ביום 21.11.2007 הגיש המבקש לבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, מאחר שלטענתו לא קיבל הזמנה לדיון, וכי החל מיום 30.6.02 הוא ישב במעצר בית במשך שנתיים, ולאחריהם ריצה עונש מאסר בפועל במשך 9 חודשים. בית המשפט (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס ) דחה את הבקשה הן לאור העובדה שלפי סעיף 130ח לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי ) חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, והן מאחר ולא היתה קורלציה בין המועדים הנקובים בהם נטען שהמבקש ריצה עונש מאסר או היה במעצר בית לבין המועד בו ניתן פסק הדין.
על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 5116-02-08).
ביום 20.5.2008 דחה בית המשפט (כבוד השופט א' טל ) את ערעורו של המבקש בקובעו כי לאור החלטת בית משפט השלום, דין הטענה הנוגעת לביטול פסק הדין אשר ניתן בהיעדר המבקש להידחות. זאת ועוד, לעניין חומרת העונש שנגזר, דחה בית המשפט את טענותיו של המבקש בקובעו כי התנהגותו עת נהג בזמן פסילה היא התנהגות חמורה, וכי כבר נפסק לא אחת שהעונש ההולם את מי שנוהג בזמן פסילה הוא עונש פסילה לתקופה ממושכת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר וטוען המבקש כי היה ראוי לבטל את פסק דינו של בית משפט השלום שכן הוא ניתן בהיעדרו וללא מתן אפשרות להתגונן וכן לאור העובדה כי גזר הדין החמור שנגזר עליו לא מנומק.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
זאת ועוד, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. המבקש בחר שלא להופיע לדיון בעניינו בבית משפט השלום, על אף שהוזמן, ללא שהציג סיבה מוצדקת לכך. אף את הבקשה לביטול פסק הדין הגיש באיחור בניגוד לסעיף 130ח לחוק סדר הדין הפלילי. זאת ועוד, המבקש לא הצביע על עילה שבגינה יש מקום להתערב בעונש שנגזר עליו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית בזאת.
ניתנה היום, ח' בתשרי
התשס"ט (7.10.2008).
ש ו פ ט