פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
5980/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
חמאדה מחפוז
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בירושלים
מיום 12.7.09 בע"פ 4033/09
וע"פ 4107/09 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם
בשם המבקש:
עו"ד מ. שיח אחמד
בשם המשיבה:
עו"ד אבי-טל שלומי
החלטה
המבקש הועמד לדין ב בית המשפט
לעניינים מקומיים בירושלים (פ 1264/05) בגין עבירה של בניה ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) ובעבירה של אי קיום צו, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה.
לפי הנטען בכתב האישום, המבקש לא קיים צו הריסה שניתן כנגדו בבית המשפט וכן הוסיף מספר קומות ללא היתר למבנה קיים.
ביום 24.12.2008 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופטת י' ייטב ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו עונש של שנת מאסר בפועל; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 2,074,400 ש"ח שישולם ב-100 תשלומים או שנתיים מאסר תמורתו. עוד הורה בית המשפט כי המבקש יחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות על פי חוק התכנון והבניה בסך 67,000 ש"ח למשך שנתיים. כן הורה בית המשפט
למבקש להתאים את הבנייה להיתרי הבניה הקיימים או להרוס את המבנה המ דובר .
על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 4033/09), בהתמקדו ברכיב המאסר בפועל וגובה הקנס. במקביל ערערה גם המשיבה, בטענה כי תשלום הקנס שהוטל על המבקש בפריסה של 100 תשלומים מחטיאה את מטרת הענישה (ע"פ 4107/09).
בית המשפט
המחוזי (כבוד השופט י' נועם ) דחה ביום
12.7.2009 את ערעורו של המבקש וקיבל את ערעור המשיבה. בית המשפט קבע כי לא מצא עילה להקל בעונשו של המבקש, וכי מאידך פריסתו של הקנס שהוטל עליו מחטיאה את המטרה ההרתעתית העומדת בבסיסו. משכך קבע בית המשפט כי הקנס ישולם ב-60 תשלומים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הקל בעונשו ומשהפחית במספר תשלומי הקנס, לאור נסיבותיו האישיות.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בפרט לאור היותה מכוונת כנגד חומרת העונש בלבד.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. אמנם העונש שהוטל על המבקש אינו קל, אולם מדובר בעונש הולם וראוי, לאור היקפה הרב של הבניה שבוצעה ללא היתר, תוך כוונה להכניס למבקש רווח משמעותי, כשבמקביל לכך אף הפר המבקש צו הריסה שיפוטי שהוצא כנגדו. בנסיבות אלו אין כל מקום להתערב בעונש.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, י"ז באלול תשס"ט (6.9.2009).
ש ו פ ט