רע"פ 5990/09 יצחק בנבניסטה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע בבית משפט השלום ברחובות, על פי הודאתו, בחמש עבירות של תקיפת בת-זוג, ועל כך הוא נדון לארבעה חודשי מאסר, 6 חודשים מאסר על תנאי והוא חויב לפצות את קורבנו בסכום של 3000 ש"ח. ערעור שהוגש כנגד חומרת העונש, נדחה. נקבע כי העבירות שיוחסו למבקש הן חמורות, הן בוצעו על פני תקופה ממושכת, ובמבקש גלומה מסוכנות. עוד צוין, כי בית משפט השלום איזן היטב בין כל השיקולים הצריכים לעניין.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש, שהחל לשאת בעונשו, ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובהמשך להורות על ביטולה של יתרת המאסר. נטען, כי המבקש סובל בין כתלי הכלא מהתעללות ואלימות של אסירים; עברו נקי ושירותו הצבאי הופסק בשל הרשעתו; הוא מוכן להשתלב במסגרת טיפולית. עוד מעלה המערער טענות שונות המכוונות כנגד התנהגותה של המתלוננת, והוא מפנה לכך שהיא ביקשה לבטל את כתב האישום נגדו.

3.

אין בידי להיעתר לבקשה. כידוע, חומרת העונש כשלעצמה, אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים, ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם (רע"פ 5703/09 דבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.2009); רע"פ 5669/09 י.א.מ. שירותי אבטחה, אחזקה וניקיון 1996 בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.2009)). אדרבא, מקובלת עלי השקפתו של בית המשפט המחוזי לפיה הערכאה הדיונית איזנה נכון בין מכלול השיקולים הדרושים לעניין, וגם מטעם זה אין מקום לשוב וללבן את עניינו של המבקש. עם זאת, וככל שיש ממש בטענות המבקש על המתרחש בכלא, עליו להפנות את תלונותיו לגורמי שב"ס, וככל שיהיה סבור כי עניינו לא טופל כראוי, פתוחה בפניו הדרך לפנות בעתירה לבית המשפט המוסמך.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.