רע"פ 5996/09 אקרם עכילה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע, בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, בעבירה של סחר בסם מסוכן ובשתי עבירות של ביצוע עסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1972. הרשעתו התבססה על כך שבהזדמנות אחת, הוא מכר לסוכן משטרתי סמוי סם מסוכן, ובשתי הזדמנויות אחרות העביר לידיו, כנגד תשלום, חומר שלאחר בדיקה התגלה כשעווה. בעקבות הרשעתו, נדון המבקש ל-18 חודשי מאסר ו-24 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם קנס בסך 1,500 ש"ח. ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי כנגד הרשעתו, נדחה, תוך שנקבע, בין היתר, כי זיהויו כמי שמכר את הסם – או דמוי הסם –

לסוכן המשטרתי, איננו מוטל בספק, וכי העובדה שבשני מקרים החומר שהועבר לסוכן המשטרתי לא היה סם "אינה משנה את המסקנה כי נושא העסקה עליה הוסכם הוא סם מסוכן, ולכן מדובר בעסקה אחרת בסם" (עמ' 4 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

2.

בבקשה שבפני נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה שאלה בדבר פרשנות המונח "עסקה אחרת" בסם. להשקפת המבקש, ערכאות קמא נתנו פרשנות מרחיבה ל"עסקה אחרת", במובן זה שאדם המוכר חומר בידיעה כי הוא אינו סם מסוכן, ייחשב כמבצעה של עסקה אחרת, זו פרשנות מרחיבה ובלתי רצויה. עוד הוא טוען, כי תנאי להרשעה בעבירה של ביצוע עסקה אחרת בסם מסוכן הוא קיומה של הסכמה הדדית בדבר קנייה ואספקה של סם – וזו לא הוכחה בעניינו שכן מעולם לא התכוון למכור, ואף לא מכר סם. המבקש מוסיף וטוען, כי קיים ספק באשר לזיהויו כמי שמכר לסוכן את הסם המסוכן ואת דמוי הסם. לבסוף, טוען המבקש כי העונש שנגזר עליו מחמיר יתר על המידה, וחורג מרמת הענישה הנוהגת.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי רשות ערעור ניתנת במקרים חריגים, המעוררים שאלה כללית המצריכה ליבון בגלגול שלישי. הבקשה שבפני – העוסקת בפרטי הרשעתו של המערער ובעונש שנגזר לו – איננה מעוררת שאלה מסוג זה, ומן הטעם הזה לבדו – דינה להדחות. באשר לטענת המבקש לפיה לא ניתן היה להרשיעו בביצועה של "עסקה אחרת", משום שסיפק לסוכן הסמוי חומר שלא היה סם מסוכן – נדונה בפסיקה ונדחתה. סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים קובע לאמור:

יצוא, יבוא, מסחר והספקה

לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עיסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, אלא אם הותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה או ברשיון מאת המנהל.

לתיבה "עסקה אחרת" ניתנה משמעות רחבה, הכוללת כל הסכמה לביצועה של פעולה אסורה בסמים מסוכנים. בהתאם, לא נדרש כי ההסכם לאספקתם של סמים כאלה יתממש, ועצם ההסכמה – לספקם מחד ולרוכשם מאידך – די בה כדי לבסס הרשעה בעבירה של ביצוע "עסקה אחרת" בסם (ע"פ 214/84 חוזה נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(2) 190, 195-193 (1985)). כך הוא גם מקום בו החומר שסופק, בסופו של דבר, היה חומר שנחזה להיות סם מסוכן, אך לא היה כזה בפועל (ע"פ 1708/91 מדינת ישראל נ' אגברייה , פד מו(3) 766, 768 (1992)). מכאן, שחרף כך שבשתיים מן העבירות שיוחסו לו הוא לא סיפק, בפועל, לסוכן המשטרתי סם מסוכן – אינה מקימה מחסום מפני הרשעתו בביצוע "עסקה אחרת". טענת המבקש לפיה קיומה של הסכמה כזו לא הוכח בענייננו, וכן טענותיו באשר לזיהויו – נועדו להשיג על ממצאי עובדה, וערעור שני אינו הזירה ההולמת לבירורן. לבסוף, נוכח עברו הפלילי של המבקש, הכולל הרשעות מגוונות, ובכללן על פי פקודת הסמים המסוכנים, ולאור העובדה שהוא נשא בעבר בעונשי מאסר בפועל, לא מצאתי כי בעונש שהושת עליו גלומה חומרה מיוחדת המצדיקה ליבון עניין זה בשלישית.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.