בש"פ 2076/10 שרון גוטין נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' מקובר) מיום 10.3.2010, בה הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בערבויות שונות עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1.

העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי מרכז בגין עבירות בנשק והחזקת סמים לצריכה עצמית. על פי כתב האישום, במפעל IWI הנמצא במתחם תע"ש בין רמת השרון להוד השרון והעוסק בייצור כלי נשק (להלן: המפעל ), עבד במהלך התקופה שבין פברואר 2008 ועד יולי 2009 אדם בשם סרגיי קירזנר (להלן: סרגיי ), ובמסגרת תפקידו הייתה לו גישה לכלי נשק שונים המצויים במפעל. במהלך תקופת עבודתו גנב סרגיי מהמפעל 7 כלי נשק וכן שקית ובה למעלה מ-20 חלקי אקדח (להלן: כלי הנשק ). סרגיי החביא את כלי הנשק שגנב במקום מסתור בשטח המפעל בכוונה להבריח אותם משם לצורך מכירתם, אלא שהוא פוטר מעבודתו טרם שעלה בידו להוציא את התוכנית אל הפועל. ביום 10.1.2010 פנה סרגיי אל מיכאל רייזנר (להלן: מיכאל ) שביקר במפעל מפעם לפעם והציע לו כי יבריח עבורו אל מחוץ לשטח המפעל את כלי הנשק שהחביא כאמור, ובתמורה הציע לו חלק מהרווחים הצפויים ממכירתם. מאוחר יותר סיכמו ביניהם סרגיי ומיכאל כי לצורך הוצאת תוכניתם אל הפועל יסתייעו גם בלב נוביקוב (להלן: לב ), עובד המפעל, שיחלוק עימם ברווחים אף הוא. על פי המתואר בכתב האישום, יצר סרגיי קשר עם העורר והשנים סיכמו ביניהם כי סרגיי ידאג להביא את כלי הנשק ממקום המסתור בו הוחבאו אל ביתו של העורר ואילו העורר מצידו ידאג לאתר רוכש מתאים עבורם. במספר הזדמנויות לאחר מכן דנו סרגיי והעורר במועד בו יפעלו מיכאל ולב להוצאת כלי הנשק מהמפעל ועוד קבעו כי העורר יקבל 10% מהתמורה בגין מכירת כלי הנשק. בנוסף נטען בכתב האישום כי ביום 24.1.2010 בשעה 06:45 או בסמוך לכך נמצא העורר מחזיק סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 0.54 גרם נטו, לצריכתו העצמית, בביתו בראשון לציון.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים נגדו , ובהחלטה מפורטת מיום 10.3.2010 הורה בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' מקובר) על שחרורו של העורר לחלופת מעצר. בהחלטתו קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות למשיב, וציין כי מהודעותיו של סרגיי עולה לכאורה כי לעורר קשר ישיר לפרשה נשוא כתב האישום. בפרט ציין בית המשפט כי סרגיי מסר בהודעותיו שפנה אל העורר, שוחח עימו על כלי הנשק שגנב מן המפעל וביקש ממנו לבדוק האם ניתן למכור אותם בעוד העורר, מצידו, השיב לו שיברר ויבדוק את העניין. בית משפט קמא ציין כי העורר כופר אמנם בכל דבריו של סרגיי אך קבע כי בשלב המעצר אין הוא נדרש לבחון את מהימנותן של הראיות שבפניו. בית משפט קמא הוסיף ודחה את טענת העורר לפיה לא הוכחה גמירות דעת מצידו לביצוע עסקת הנשק. בהקשר זה קבע בית המשפט כי מהודעותיו של סרגיי,

משיחותיו הטלפוניות המוקלטות עם העורר וכן מעדות חברתו של העורר (להלן: החברה ) עולה כי העורר ידע על כלי הנשק הגנובים והסכים לבדוק עבור סרגיי למי ניתן למכור אותם, ובית המשפט סבר כי הדבר מלמד על הסכמה וגמירות דעת בין סרגיי ובין העורר לפיה יבצע העורר עבור סרגיי את העסקה המבוקשת, יבדוק עבורו למי אפשר למכור את כלי הנשק ויחבר ביניהם. בית המשפט הוסיף וציין כי אמנם אין ראיות לכך שהעורר בדק עם צד שלישי כלשהו אפשרות למכירת כלי הנשק וכי אין חולק שהעסקה לא הושלמה בסופו של דבר, אך ציין כי לצורך הרשעה בעבירה של "עסקה אחרת בנשק" לא נדרש שהעסקה תתבצע בפועל ודי בעצם הסכמתו של העורר לביצוע עסקה שכזו. בית המשפט ציין עוד כי אין צורך להיזקק בשלב זה לטענות המשיבה בדבר קיומן של ראיות לכאורה ביחס לתמורה שאמור היה העורר לקבל בגין שירותיו, שכן די בהודעותיו של סרגיי במשטרה, להן יש תמיכה בשיחות הטלפוניות שהיו לו עם העורר ובהן קשר באופן ישיר את העורר לעבירות המיוחסות לו.

כמו כן ציין בית משפט קמא כי העורר לא טען להעדר קיומן של ראיות לכאורה ביחס לעבירה של החזקת סם לצריכה עצמית וכי הודה בהודעתו במשטרה בעבירה זו.

אשר לחלופת מעצר עמד בית משפט קמא על המלצתו החיובית של שירות המבחן שהתרשם כי המצוקה הקשה שמגלה העורר בעקבות מעצרו, תחושותיו מול משפחתו והניתוק מקשר חברי כלשהו, יכולים להפחית מרמת הסיכון להסתבכותו בפלילים, וכן התרשם כי המפקחים המוצעים מבינים את הנדרש מהם וביכולתם להציב לעורר גבולות. בית משפט קמא הוסיף וציין כי אמנם לחובת העורר עבר פלילי הכולל שני רישומים ללא הרשעה ושש הרשעות (בגין עבירות סמים, רכוש ואלימות נגד שוטרים), אלא שמדובר בהרשעות ישנות (האחרונה שבהן היא משנת 2000) והעורר לא ריצה עונש מאסר בגינן. לבסוף קבע בית משפט קמא כי העדר ראיה לכאורה לכך שהעורר היה מוציא לפועל את כוונותיו בסופו של דבר מהווה נסיבה נוספת המטה את הכף אל עבר שחרורו בתנאים מגבילים. נוכח כל אלו הורה בית המשפט על שחרורו של העורר בתנאי מעצר בית מלא בבית דודו ודודתו שם ישהה בפיקוח של דודתו ואימה של רעיית בן דודו (בן הדוד ורעייתו הותרו כמפקחים נוספים), ובכפוף לחתימת העורר על התחייבות עצמית בסך של 15,000 ₪; חתימת המפקחים על ערבות צד ג' בסך של 10,000 ₪ כל אחד; והפקדת מזומן בסך של 5,000 ₪. עוד הורה בית משפט קמא כי העורר יהא נתון בפיקוח מעצר של שירות המבחן לתקופה של חצי שנה.

3.

נגד החלטה זו הוגש הערר שבכאן, בו טוען העורר כי אין ראיות לכאורה נגדו ויש להורות על שחרורו בלא כל תנאי מגביל. אשר לתשתית הראייתית טוען העורר כי אין ליתן משקל להודעותיו של סרגיי במשטרה, שכן הוא סובל מבעיות אלכוהול קשות בגינן פוטר ממקום עבודתו; הוא אינו זוכר מה אמר לעורר ומה סיכם עימו; והוא אף לא הזכיר את שמו של העורר בשיחותיו עם לב ומיכאל. כמו כן טוען העורר כי מחודש יולי 2009, עת פוטר סרגיי, לא היה לו כל קשר עימו. העורר מוסיף וטוען כי סרגיי לא נחקר בשפה הרוסית וכי חקירה כזו נדרשה בנסיבות המקרה נוכח העובדה שהוא מתקשה בשפה העברית (בעניין זה מפנה העורר לדו"ח בדיקת הפוליגרף שנערך ביום 7.1.2010 בו נאמר כי לא היה ניתן לקבוע ממצא החלטי באשר לסרגיי נוכח בעיות שפה). עוד טוען העורר כי יש ליתן משקל לכך שלא נערך עימות בינו לבין סרגיי; כי הוא אמר לחברתו בחקירה שמעולם לא עשה כל דבר פלילי עם נשק; וכי הכחיש

בחקירתו כל קשר לפרשה. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית משפט קמא בקובעו שהראיות הקיימות מלמדות על כך שהוא גמר לכאורה בדעתו לבצע את עסקת הנשק, ולטענתו בכך נשמט היסוד להרשעתו האפשרית בעבירה של עסקה אחרת בנשק. בהקשר זה טוען העורר כי אין ראיות המצביעות על התמורה שהוא היה עתיד לכאורה לקבל בגין שירותיו; על כך שסוכם עימו המחיר עבור כלי הנשק; על סוג כלי הנשק שלכאורה היו עתידים להימכר; ועל כך שהוא בדק עם צד שלישי אפשרות למכרם. אשר להאזנות הסתר טוען העורר כי לא ניתן ללמוד מהן דבר הקושר אותו אל המיוחס לו מה גם שהוא מכחיש שקולו הוא שנשמע בהאזנה כמי ששוחח עם סרגיי. העורר מוסיף ומלין על כך שלא בוצע זיהוי קול והוא לא עומת עם ההקלטות ועוד הוא טוען כי בית משפט קמא לא שמע את ההקלטות עצמן אלא רק עיין בתמליליהן. כמו כן טוען העורר כי חברתו אינה כשרה להעיד נגדו בהיותה "ידועה בציבור" שלו.

אשר לחלופת המעצר טוען העורר כי מסוכנותו, ככל שזו קיימת, הינה נמוכה ואינה מצדיקה את תנאי השחרור המכבידים שהושתו עליו. העורר מדגיש בהקשר זה את חולשת הראיות לכאורה נגדו וכן הוא טוען כי משנת 2000 לא נפתחו נגדו תיקים חדשים וכי עד למעצרו עבד לפרנסתו בעבודות מסודרות, התגורר עם חברתו לה הוא עומד להינשא.

4.

המשיבה, מצידה, מתנגדת לערר וטוענת כי ישנן ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת העורר במיוחס לו. לגישתה, הטענות שמעלה העורר בדבר העדר ראיות לכאורה נגדו לעבירה של "עסקה אחרת בנשק", מקומן בהליך העיקרי והיא סבורה כי תנאי השחרור שקבע בית משפט קמא ראויים ואין עילה להתערב בהם.

5.

דין הערר להידחות. הלכה היא כי בשלב הדיון במעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט נדרש לשאלות של מהימנות העדים ולסתירות כאלה ואחרות העולות מן העדויות שנגבו וככלל אין זה מתפקידו לבחון את המשקל שיש ליחס לכל ראיה וראיה, אלא עליו לבחון את הפוטנציאל ההוכחתי הקיים בתשתית הראיות לכאורה (ראו: בש"פ 8433/09 אבו בכר נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (טרם פורסם, 10.11.2009); בש"פ 2071/10 מחאג'נה נ' מדינת ישראל , פיסקה 7 (טרם פורסם, 26.3.2010)). במקרה שלפנינו קיימות ראיות לכאורה המסבכות את העורר במיוחס לו ומעידות על מעורבותו בפרשה נשוא האישום ועל חלקו בתוכניתו של סרגיי למכירת כלי הנשק לגורמים שונים. כך, מתמלול האזנת סתר מס' 46 עולה שסרגיי אמר לעורר "עתה צריכים להגיע אלי חבר'ה נדרשים... הם יצאו ונוסעים לכיווני" והעורר משיב לו "בסדר, איך שתתפנה תתקשר אלי ואני מחכה לך פה". ואכן, לב סיפר בהודעתו מיום 21.1.2010 כי "הוא [סרגיי] גם אמר לנו שלאחר שאנחנו, מיכאל ואני נעזוב, המתווך צריך להגיע אליו... (עמ' 6 שורה 15), מה שמעיד לכאורה כי המתווך הנזכר בדברי סרגיי הוא אכן העורר. תימוכין נוספים לכך ניתן למצוא בשיחה שהתקיימה לכאורה בין סרגיי לעורר לאחר המפגש האמור בין סרגיי, מיכאל ולב. כפי העולה מן התמליל, התקשר סרגיי לעורר ואמר לו "נו זהו תגיע הם הלכו" (ראו האזנת סתר מס' 54 וכן האזנת סתר מס' 56), ובהודעה מיום 3.2.2010 אף סיפר סרגיי כי לאחר אותו מפגש עם מיכאל ולב הוא אכן נפגש עם העורר "וכשהגיע אנחנו דיברנו על הנשקים שלב ומיכאל אמורים להוציא את הנשקים מהמפעל בימים הקרובים". כאשר סרגיי נשאל "מתי אתה אמרת [לעורר] את פירוט הנשקים שלב ומיכאל צריכים להוציא?" השיב "באותו יום אני אמרתי לו מה שזכרתי אמרתי לו שהיה מיקרו גליל שני גלילים צלפים תבור ועוזי ויותר מזה לא זכרתי" (ראו הודעת סרגיי מיום 3.2.2010, עמ' 2 שורות 44-38). בהמשך נשאל סרגיי "מה דיברת עם [העורר] על לב ומיכאל?" והשיב "שהם צריכים להוציא את הנשקים"; וכאשר נשאל סרגיי האם העורר אמר לו מי האדם שהנשקים מיועדים אליו סיפר שהעורר השיב לו "אני אבדוק" (שם, עמ' 3 שורה 73). כמו כן סיפר סרגיי בהודעתו מיום 26.1.2010 כי כאשר נעצר ניסה ליצור קשר עם העורר כדי "לשאול אותו אם הוא בדק את העניין מה לעשות עם הנשק..." (הודעה מיום 26.1.2010, עמ' 2-1 שורות 7-5; לעניין הקשר בין סרגיי לעורר ראו גם הודעת סרגיי מיום 24.1.2010 עמ' 2 שורות 12-10, עמ' 3 שורות 66-63).

כמו כן, בהמשך למה שסיפר מיכאל בהודעתו מיום 24.1.2010, סיפר סרגיי לעורר כי "להוא ביטלו בגלל הגשם לא נסע לעבודה, והשני היה שם, אבל אמר שלא יכל לבדוק כי היו שם אנשים, אבל כמו שהסברתי לו נראה שאף אחד לא נגע..." בתגובה נרשם "שרון אומר מעולה". בשלב זה אמר סרגיי "ביום ראשון הוא קבע שיש לו עניינים, וייסע לעבודה מוקדם ואף אחד לא יהיה, ככל המוקדם ביום ראשון יעשה" והעורר משיב לו " מעולה, אז אני [א]תחיל לפעול " (ראו תמלול האזנת סתר מס' 121).

אכן, סרגיי לא זכר בהודעותיו פרטים רבים לגבי השיחות שקיים עם העורר. כמו כן, כפי שטוען העורר, סרגיי לא ידע לספר על תמורה שאמורה הייתה לכאורה להשתלם לו או על כך שהוא בדק עם צד שלישי אפשרות למכור את כלי הנשק (ראו הודעת סרגיי מיום 26.1.2010, עמ' 3 שורות 47-46). יחד עם זאת, וכפי שקבע בית משפט קמא, אין לדבר על העדר גמירות דעת מצד העורר שכן חרף הפרטים החסרים עולה מחומר הראיות לכאורה "הסכמה הדדית" בין העורר לסרגיי – העורר הסכים לכאורה לבדוק עבור סרגיי למי אפשר למכור את כלי הנשק ולשמש מעין מתווך (ראו והשוו רע"פ 5996/09 עכילה נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (טרם פורסם, 26.7.2009)). הטענות שמעלה העורר ביחס ליסודות העבירה כמו גם הטענות לגבי חוסר מהימנותו של סרגיי או לגבי זיהוי קולו בשיחות שהוקלטו מקומן אפוא בהליך העיקרי, ואין בהן כדי לגרוע בשלב זה מתשתית הראיות לכאורה הקיימת נגדו עד כדי שחרורו בלא תנאים.

סיכומו של דבר - תנאי חלופת המעצר שקבע בית משפט קמא מאוזנים וראויים בנסיבות העניין ולא מצאתי מקום להתערב בהם.

אשר על כן, הערר נדחה.