רע"פ 6000/11 פלוני נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ת 24778-04-11, כבוד סגן הנשיא א' טל

והשופטים ר' לורך ו- ש' מנהיים ) מיום 7.7.2011, אשר קיבל את ערעורה של המשיבה על גזר דינו של המבקש כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה (גמ"ר 7060-05-09, כבוד השופטת ל' שלזינגר שמאי , מיום 24.3.2011).

המבקש הורשע על ידי בית משפט השלום על פי הודאתו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. על פי עובדות כתב האישום, המערער נהג אחורנית במערבל בטון ופגע באלכסנדר שפיר ז"ל.

בית המשפט שקל את חומרת העבירה ואת הרשעות התעבורה הרבות הקודמות של המבקש, ועמד על חשיבות המלחמה בקטל בדרכים, וכן שקל את נסיבותיו האישיות. על בסיס זה גזר בית המשפט על המבקש שישה חודשי מאסר שירוצה בעבודות שירות, צו מבחן למשך שמונה חודשים, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לעבירות של נהיגה בזמן פסילה או גרימת מוות ברשלנות, פסילת רשיון נהיגה לרכב מעל 4,000 ק"ג לצמיתות, ופסילת רשיון נהיגה מסוג A או B למשך 10 שנים.

על קולת העונש הוגש על ידי המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור, וקבע כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן "נסיבות אישיות חריגות הגוברות על האינטרס הציבורי בהוקעת נהיגתו הרשלנית, ובצורך להרתיע אותו ואחרים שכמותו מלנהוג ברשלנות בדרגה גבוהה". משכך, קבע בית המשפט כי המבקש ירצה עונש מאסר בפועל של תשעה חודשים. את יתר חלקי גזר הדין של בית משפט השלום השאיר בית המשפט המחוזי כפי שנקבעו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

בבקשתו, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שהתערב בענישה שנקבעה על ידי הערכאה הדיונית. כמו כן טוען המבקש, כי פסיקת בית המשפט המחוזי חורגת ממדיניות הענישה המקובלת בהקשר לעבירות מסוג זה. לבסוף, טוען המבקש כי ראוי שבית משפט זה יתערב בעונשו בשל הנסיבות האנושיות הקשות שיווצרו אם ירצה עונש מאסר בפועל.

במענה, טוענת המשיבה כי אין במקרה הנוכחי שאלה כללית או בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינו של המבקש, המצדיקה התערבות של בית משפט זה כערכאת ערעור שניה. לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי שתי הערכאות הקודמות שקלו את מלוא השיקולים הרלבנטיים וכי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. כמו כן, טוענת המשיבה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבה ובהכרעות הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

הבקשה העומדת לפניי אינה מעוררת כל סוגיה עקרונית ציבורית חדשה שטרם נדונה, ועל כן איננה מצדיקה מתן רשות ערעור ( (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). מלאכת האיזון בין השיקולים השונים בענישה, לרבות שיקולי שיקום הנאשם, נדונה רבות בפסיקה ובמקרה הנוכחי לא מתעוררת כל שאלה חדשה בנושא. בתוך כך, האיזון שעל בית המשפט לערוך בין השיקול של אחידות הענישה, לבין שיקולים אחרים הנוגעים לעניינו של נאשם אף הוא זכה להתייחסות בפסיקה בעבר. יתר על כן, אף האיזונים שעל בית המשפט לשקול בענישה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים נדונה בפני בית משפט זה בעבר (ראו: ע"פ 6755/09 אלמוג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.11.2009)).

בדומה, גם שאלת המשקל שיש לתת לפער בין העונש שנגזר בערכאה הדיונית לעונש שנגזר בערכאת הערעור בבחינתה של בקשת רשות ערעור נדונה בפני בית משפט זה באופן מקיף (ראו לדוגמה: רע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2009) וההפניות שם) . כפי שציינתי שם, ככל שהפער בין גזר דינה של הערכאה הדיונית לגזר דינה של ערכאת הערעור משמעותי יותר ב מונחים כמותיים , כך תהיה נטייה מוגברת לבית משפט זה להתערב בגזר הדין ב"גלגול שלישי". יחד עם זאת, מבחן העזר הכמותי, המהווה אך מבחן סיוע לשאלת הפער המהותי בין העונשים שהושתו על הנאשם בערכאות השונות, אינו יכול לסייע במצב בו הפער בין שתי הערכאות הינו בסוג העונש, כבמקרה שלפניי. במקרה זה יבחן בית המשפט את מכלול העונש שהושת על המבקש, ואת הפער בין גזר דינן של שתי הערכאות באופן מהותי, ורק במקום בו מדובר בפער מובהק שאינו זוכה להסבר מספק בפסק הדין של ערכאת הערעור יתערב בית המשפט בענישה.

לבסוף, לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בשל נסיבותיו האישיות של המבקש. ברי כי עונש מאסר המושת על כל אדם יגרום לפגיעה במשפחתו ובסובבים אותו. רק במקום בו פגיעה זו חריגה ומשמעותית ביותר יכולה היא, בפני עצמה, להוות צידוק להתערבותו של בית משפט זה כערכאת ערעור שלישית בעונש שהוטל על נאשם.

סוף דבר, דין הבקשה להדחות. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז ביום 6.11.2011 בשעה 09:00.