רע"פ 6009/08 רון קורן נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בנצרת הרשיע את המבקש, לאחר שמיעתן של ראיות, בעבירה של עקיפה כאשר הדרך לא פנויה. בעקבות כך, נדון המבקש לקנס בסך 2000 ש"ח, 3 חודשי פסילה בפועל ותקופה זהה של פסילה על תנאי. נקבע, כי המבקש ביצע את העקיפה כאשר הוא נוהג במהירות העולה על המותר ובזמן שהתנועה בכביש היתה רבה, וכתוצאה מכך נאלץ רכב שנסע במסלול הנגדי לרדת לשולי הכביש. בית-המשפט נתן אמון בעד התביעה – שוטר מתנדב, ומאידך הדגיש את גרסתו הלא-עקבית של המבקש.

2.

ערעור שהוגש לבית-המשפט המחוזי בנצרת, וכוון נגד הכרעת-הדין בלבד, נדחה. בערעורו טען המבקש, כי בית-משפט השלום קבע כי בסיום העקיפה נותר מרחק של 200 מטרים בין רכבו לרכב שנאלץ לרדת לשולי הכביש. לטענתו, די במרחק זה כדי שהדרך תיחשב פנויה. המבקש תמך את טענתו בחוברות הדרכה שהוצאו על-ידי משרד התחבורה, וממליצות להשאיר מרחק כזה בתום העקיפה. בית-המשפט קמא קבע, כי אין בחוברות אלו כדי לסייע למבקש, הואיל ומדובר בהמלצה לנהגים חדשים שאינה קובעת את הדין. עוד צוין, כי קביעתו של בית-משפט השלום, לפיה עקיפתו של המבקש הייתה מסוכנת, נסמכה בין היתר על תגובתו של הרכב הנעקף, שהגיב בצפירות ובהבהוב אורות, ועל תגובת הרכב ממול שירד לשולי הכביש. עוד נקבע, כי ערעורו של המבקש נוגע בעיקרו לסוגיות שבעובדה ומהימנות, שלא נמצאה עילה להתערבות בהם.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אחת הטענות ששימשו אותו בבית-המשפט קמא, היינו, כי מרחק של 200 מטרים הוא "מרחק מספיק" כדרישת תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה.

4.דין הבקשה להידחות. בית-המשפט קמא התייחס לטענתו של המערער בדבר המרחק המומלץ בחוברת ההדרכה, ובצדק קבע כי אין היא קובעת את הדין. הרשעתו של המבקש התבססה על ממצאים שבעובדה נוספים, וביניהם תגובת הרכבים האחרים בכביש לעקיפה, והתרשמותו של השוטר המתנדב בדבר הסכנה שהיתה כרוכה בה. הנה כי כן, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו צביון עקרוני, אין היא אלא הזמנה להתערב בממצאים שנקבעו בערכאה הדיונית ואושרו בערכאת הערעור, ולא לכך מיועד ההליך של ערעור שני.

אשר על-כן, הבקשה נדחית ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.