פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6023/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יונתן מורגן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 18.7.10 בעפ"ת 18356-03-10 שניתן על ידי
כבוד השופטת ת' שפירא
בשם המבקש:
עו"ד משה סרגוסי
החלטה
לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעפ"ת 18356-03-10 (כב' השופטת ת' שפירא ), מיום 18.7.2010, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של המבקש (ת 30747/09, כב' השופטת נ' פראג , פסק הדין מיום 18.8.2009, וההחלטה מיום 24.9.2009).
המבקש נשפט בהתאם לדו"ח תנועה שניתן לו ביום 29.4.2009, ועל פיו נהג המבקש בהיותו שיכור, בכך שסירב לתת דגימת אויר נשוף. המבקש קיבל את הדו"ח לידיו אך סירב לחתום עליו. על גבי הדו"ח נכתב כי המבקש מוזמן לדיון בעניינו בבית משפט השלום לתעבורה בתאריך 18.8.2009. במועד הדיון לא התייצב המבקש, ובית המשפט לתעבורה הרשיע אותו וגזר את דינו לשנתיים פסילה בפועל בניכוי הפסילה המנהלית, פסילה על תנאי וקנס. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, בין היתר מאחר ולטענתו שהה בחו"ל אותה עת. בקשתו
זו נדחתה ביום 3.2.2010, מאחר ומועד הדיון נמסר למבקש והוא "בחר לעזוב את הארץ טרם מועד הדיון".
המבקש ערער על ההחלטה מיום 3.2.2010 בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שדחה את ערעורו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נעתר לבקשה לביטול פסק הדין. בין היתר, טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין בהליך שכן עותק מצידו השני של הדו"ח שנרשם לו לא אותר (ובו לטענתו יתכן ומופיעה אינדיקציה לכך שכפר באשמתו), ולא היה בפני בית המשפט שעה שדן בענייננו. עוד טוען המבקש כי טרם מועד הדיון, הוא הופיע במשטרה לשימוע, ומאחר ובאותו מועד נמסר לו כי תיקו אבד, הוא הניח כי ההליך המשפטי בעניינו לא ימשך.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
אף לגופו של עניין לא ראיתי צורך להידרש לבקשת המבקש. המבקש לא הוכיח כי קיימת סיבה מוצדקת להיעדרותו מהדיון, או עיוות דין של ממש שיגרם לו בשל כך. כבר נקבע רשלנות או שכחה, ואפילו טעות בתום לב, אינם יכולים להצדיק אי התייצבות לדיון ללא סיבה מוצדקת של ממש (ראו: ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(3) 279 (1985); רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל , פ"ד נז(6) 793 (2003)). אין זה בלתי סביר לצפות כי אדם שזומן לדיון בבית משפט, יגלה מעורבות רבה יותר בהליך ולא יעזוב את הארץ לתקופה ממושכת תוך שימוש בהנחות בלתי מבוססות. לא השתכנעתי כי יש ממש בטענתו של המבקש כי נגרם לו עיוות דין בשל הליקוי בחומר שהיה בפני בית המשפט. המבקש לא כפר באשמתו בבקשה לביטול פסק הדין בבית המשפט לעניינים מקומיים, ואף לא בהודעת הערעור שהוגשה אחריה. על כל פנים, טענת כפירה זו, שנטענה בעלמא בשלב מאוחר בהליך, לובנה על ידי בית המשפט המחוזי ואף עתה אין מקום לקבלה.
סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ז באלול התש"ע (6.9.2010).
ש ו פ ט