רע"פ 6029/09 מוריס אקרמן נ. מדינת ישראל

נגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"ד 13232/00) בגין עבירות של סטייה מנתיב הנסיעה, לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ); עבירה של נהיגה בחוסר זהירות, לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה; ועבירה של נהיגה ללא רשיון רכב תקף, לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 23.8.1999 נהג המבקש ברכבו ברחוב בתל אביב כאשר לפתע סטה שמאלה וגרם להתנגשות עם רכב נוסף שנסע בדרך. כתוצאה מכך, נחבלו המבקש ונוסעת ברכבו וניזוקו שני כלי הרכב. המבקש נהג כשרשיון הרכב אינו בתוקף.

ביום 6.3.2001 ניתן פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (כבוד השופטת

א' שדמי ) בגדרו הורשע המבקש בהיעדרו בעבירות שיוחסו לו. עונשו נגזר לפסילה על תנאי בת חודשיים ימים למשך שנתיים ולקנס בסך 750 ש"ח.

ביום 3.2.2009 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, באשר לטענתו לא קיבל זימון לדיון שנקבע ודבר מתן פסק הדין נודע לו אך ימים ספורים קודם לבקשה זו.

ביום 8.2.2009 ניתנה החלטת בית המשפט לתעבורה לפיה נדחתה הבקשה לביטול פסק דין משנקבע כי המבקש הוזמן לדיון כדין ולפיכך נשפט כדין בהעדרו וכן כי לאור חלוף הזמן אין מקום לדון בבקשה.

המבקש ערער על פסק הדין משנת 2001 בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (ע"פ 7305/09). בגדר הערעור נטען שוב כי מועד הדיון לא הומצא לידי המבקש ולפיכך אי הגעתו לדיון היתה מוצדקת.

ביום 31.5.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת מ' סוקולוב ), בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי אין לקבל את טענותיו של המערער לענין כך שלא קיבל את הזימון לדיון. זאת, הן משום שנתברר כי דיון קודם שנקבע נדחה לבקשתו של המבקש ומשכך חייב היה להקפיד ולברר מהו מועד הדיון החדש שנקבע והן משום שנקבע כי זומן כדין, ושגרסאותיו לפיו הדואר נגנב על ידי שכן או כי לא ניתן היה להדביק הודעה על דלת ביתו, אינן מתיישבות עם ההיגיון או אף עם העובדה, שאינה מוכחשת, שההודעה על מועד הדיון הראשון, שנדחה כאמור לבקשתו, הגיעה לידיו. כן נקבע כי בנסיבות הענין לא הראה המבקש שנגרם לו משום עיוות דין.

מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה חוזר המבקש וטוען כי ההודעה על מועד הדיון לא הומצאה לידיו וכי שגה בית המשפט המחוזי כשקבע כי חובה היה עליו לברר את מועד הדיון החדש שנקבע, הן לאור העובדה שאינו משפטן וסבר כי הודעה תישלח אליו והן לאור מגבלות רפואיות מהן סבל. עוד נטען כי שגה בית המשפט כשקבע כי לא נגרם לו עיוות דין ולו בשל העובדה שהגיש תביעה נגד הנהג השני שמעורב היה בתאונה בגין נזקי הרכוש כך שגם אם יקבל את הפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו, אי ביטול פסק הדין יוביל לכך שלא יוכל לממש את זכויותיו.

עיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, ונחה דעתי כי דינה להידחות. זאת, אף מבלי שאבקש את תגובת המשיבה לבקשה.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של ענין. הגרסאות שהציג המבקש כהסבר לכך שחרף שההזמנה נשלחה אליו כדין לא הגיעה היא לידיו, היינו, הטענה כי שכן גנב את דברי הדואר מתיבתו, נדחתה לגופה על ידי בית המשפט המחוזי משלא מצא אותה מהימנה בעיניו. איני רואה מקום להתערב בקביעה זו. יתר על כן, המבקש הוא שביקש את דחיית מועד הדיון הראשון שנקבע בתיק. חרף זאת לא הקפיד הוא לבדוק מהו מועד הדיון החדש שנקבע, ורק בחלוף שמונה שנים ממועד מתן פסק הדין נגדו, נזכר לבדוק את הדבר ולפנות בבקשה לביטול פסק הדין. בנסיבות אלו, אין למבקש אלא להלין על עצמו ומשלא ביסס הוא עיוות דין ממשי שנגרם לו, אין מקום לקבל את בקשתו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.