רע"פ 6049/04 רפעת עודה נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא י' גרוס והשופטות א' קובו ומ' רובינשטיין ) מיום 17.6.04 אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (סגן הנשיא ח' פדר ) מיום 15.7.01.

ביום 21.10.98 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בכפר סבא בו הואשם המבקש, ביחד עם אדם נוסף, בעבירה של סחיטה באיומים. על פי כתב האישום תכנן המבקש, ביחד עם שותפו, לצלם את עצמו מקיים יחסי מין עם אשה נשואה (להלן – המתלוננת ) שהיתה מעורבת עימו בקשר אינטימי. כוונת המבקש ושותפו היתה להשתמש בסרט שיצולם על מנת לסחוט מהמתלוננת כספים. לאחר מספר ניסיונות שכשלו עלה בידי המבקש לתעד מפגש אינטימי שלו עם המתלוננת. כשבידיו הקלטת, התקשר המבקש למתלוננת וסיפר לה כי אלמונים התקשרו אליו ודרשו בתמורה לקלטת סכום של 200,000$. המתלוננת נפגשה עם המבקש על מנת לקבל ממנו העתק של הקלטת ובאותה פגישה אמר לה המבקש כי ה"אלמונים" איימו כי ירצחו את ילדי המתלוננת, אם לא תיענה דרישת התשלום שלהם. המתלוננת, בתיאום עם המשטרה, קבעה עם המבקש פגישה נוספת, כביכול לצורך העברת הכסף לידיו על מנת שישלם ל"אלמונים", ובסיומה של אותה פגישה נעצר המבקש על ידי המשטרה ולאחר מכן הוגש נגדו ונגד שותפו כתב האישום.

בבית המשפט הגיע המבקש לידי הסדר טיעון עם המשיבה והודה באשמה. במסגרת ההסדר הוסכם כי המשיבה תטען לעונש מאסר בפועל ואילו הסניגור יוכל לטעון למאסר על דרך של עבודות שירות. בית המשפט הרשיע את המבקש על יסוד הודאתו והורה על הכנת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש. לאחר קבלת התסקיר נשמעו בבית המשפט טיעונים לעונש וניתן גזר הדין. יצוין כי, למרבה הצער, בין מועד מתן הכרעת הדין למועד גזר הדין, נורה המבקש מספר יריות בגופו וסבל מפציעה קשה ביותר. בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרת מעשיו של המבקש ועל העובדה כי המעשים בוצעו באופן מתוכנן וקר רוח. בית המשפט ציין כי בנסיבות רגילות היה נשלח המבקש לתקופת מאסר ארוכה בגין מעשיו. עם זאת, לנוכח המלצת שירות המבחן שלא להטיל מאסר בפועל על המבקש ולנוכח הנסיבות המקלות בעניינו של המבקש, ובמיוחד פציעתו הקשה בארוע הירי, ראה בית המשפט לנכון להקל בעונשו של המבקש ולגזור עליו 7 חודשי מאסר בפועל ועוד 12 חודשי מאסר על תנאי.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על גזר דינו של בית משפט השלום. בערעורו טען המבקש כי בית המשפט לא נתן את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות ולהמלצת שירות המבחן החיובית שניתנה בעניינו. המבקש עמד גם על הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ועל הארועים הקשים שעברו עליו במהלך אותו זמן. המבקש הוסיף וטען כי ראוי להפחית חודש אחד ממאסרו על מנת שיוכל לבצע את מאסרו בדרך של עבודות שירות ולהמנע ממאסר מאחורי סורג ובריח. לטענת המבקש, שליחתו למאסר תפגע בטיפול הרפואי לו הוא זקוק עקב פציעתו החמורה וכן תפגע בהליך השיקומי שעבר מאז ביצוע העבירה. בתשובתה לערעור טענה באת כוח המשיבה כי אין להפחית מעונשו של המבקש. באת כוח המשיבה ציינה כי העיכוב שנגרם בבירור המשפט נגרם כולו בעטיו של המבקש, אשר ביקש דחיות מרובות, ועל כן, אין חלוף הזמן יכול להוות נימוק להקלה בעונשו. כן טענה באת כוח המשיבה כי בית משפט השלום גזר את דינו של המבקש לפי מידת החסד, מתוך התחשבות יתרה בנסיבותיו האישיות הקשות של המבקש, ואין להפחית עוד מהעונש שנגזר. באת כוח המשיבה הוסיפה וציינה כי על שותפו של המבקש, שהורשע אך בסיוע לעבירה, נגזרו שישה חודשי מאסר ואין זה ראוי להשוות בין עונשו של המבקש לבין עונשו של שותפו וזאת לנוכח חלקו העיקרי והראשי של המבקש במעשה העבירה, אותו יזם, תכנן וביצע.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי בגזר דינו של המבקש ניתן משקל נאות לכל השיקולים הרלוונטיים וכי יש בו איזון ראוי. בית המשפט המחוזי אף סבר – כבית משפט השלום – כי בנסיבות אחרות, היה נגזר על המבקש בשל המעשים בהם הורשע עונש חמור פי כמה אך, כאמור, בשל נסיבותיו האישיות, הוקל עונשו של המבקש עד מאוד ועל כן, אין מקום להקלה נוספת.

בבקשת רשות הערעור שבפניי חזר המבקש על הטענות שהעלה בפני שתי הערכאות הקודמות שדנו בעניינו. המבקש הזכיר בבקשתו את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, את תסקיר המבחן שניתן בעניינו ואת נסיבותיו האישיות הקשות.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור לא תינתן בבקשה שכל עניינה הוא חומרת העונש, אלא בנסיבות חריגות ביותר. בדרך כלל, כאשר טענות כנגד חומרת העונש אינן מעלות שאלות חוקתיות או משפטיות מיוחדות אין הצדקה למתן רשות ערעור בפני ערכאה שלישית. בענייננו, העלה המבקש טענות שכבר נדונו בפני שתי ערכאות קודמות ואשר זכו למענה הולם בפסקי הדין שניתנו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי , ואין הבקשה מגלה טעם מיוחד ויוצא דופן, המצדיק סטייה מן הכלל האמור. נ

מעבר לדרוש יצוין כי גם לגופו של העונש שנגזר לא ראיתי להעתר לבקשה. אכן, כפי שציין בית משפט השלום, אלמלא נסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש, היה העונש המוטל עליו חמור פי כמה. בית משפט השלום התחשב באופן ניכר במצבו של המבקש וצדק בית המשפט המחוזי כשלא ראה להתערב ולהקל בעונשו של המבקש מעבר לכך.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ניתנת בזאת למבקש ארכה קצרה להיערך למאסרו עד ליום 14.7.04 ובמועד זה הוא יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשעה 10.00. הבטחונות שניתנו לענין עיכוב הביצוע ישארו על כנם להבטחת התייצבותו.