פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6068/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אליעזר אוחיון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בנצרת מיום 7.7.09 בעפ"א 42/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: ז'
הווארי, א' הלמן, וש' אטרש
בשם המבקש:
עו"ד מ' אבו-אחמד
בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בנצרת (פ 2805/04) בגין עבירה של הטרדה מינית והתנכלות, לפי סעיפים 3(א)(6)(ג) ו-5(א) לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח-1998 ועבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לפי המתואר בכתב האישום, במספר הזדמנויות הטריד המבקש מינית אישה שעבדה בעבורו כפקידה, בכך שבין היתר נגע במקומות אינטימיים בגופה, חיבקה ונישקה בניגוד לרצונה.
ביום 18.4.2007 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת כ' רוטפלד-האפט ) את המבקש בעבירות שיוחסו לו, לאחר שמיעת ראיות, בקבלו את גרסת המתלוננת כמהימנה ובדחותו את גרסת המבקש. בענין זה ציין בית המשפט כי אף שהמבקש ריכז את כל מאמציו בהטלת רפש על המתלוננת לא הצליח לתמוך את טענותיו בראיות וטענותיו הופרכו אחת לאחת, כשמנגד לגרסת המתלוננת נוספו עוד ועוד תמיכות וחיזוקים. לחיזוק הדברים אף הפנה בית המשפט למזכר שנערך על ידי השוטרת שחקרה את המבקש אודות הפרשה, לפיו חרף הערותיה של השוטרת שב המבקש וכינה אותה "בכינויי חיבה" והתענין אודות פרטיה האישיים.
ביום 28.5.2007 גזר בית משפט השלום על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שניתן יהיה לרצותם בעבודות שירות; שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 1,000 ש"ח או שלושה חודשי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט למבקש לפצות את המתלוננת בסך של 7,500 ש"ח.
ביום 2.1.2008 השלים בית משפט השלום את גזירת הדין, וקבע כי לאור קביעת הממונה על עבודות השירות לפיה המבקש אינו מתאים לריצוי מאסרו בעבודות שירות, המבקש ירצה את מאסרו מאחורי סורג ובריח.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי נצרת (עפ"א 42/08).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים: ז' הווארי , א' הלמן ו ש' אטרש ) דחה את הערעור לגבי הכרעת הדין, בקבעו כי אינו מוצא מקום להתערב בממצאיו של בית משפט השלום. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום לשוב ולהפנות את המבקש לממונה על עבודות השירות לצורך הגשת חוות דעת עדכנית.
בעקבות חוות דעת הממונה על עבודות השירות בה לא נשללה האפשרות כי המבקש ירצה את עונשו בעבודות שירות, קבע בית המשפט כי עונש המאסר אכן יבוצע בדרך זו.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הפך את הכרעת הדין ומשלא הוסיף והקל בעונשו. לטענתו, בגרסת המתלוננת נפלו סתירות אשר בית המשפט לא נתן להן את המשקל הראוי. במקביל טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי לבטל לחלוטין את רכיב המאסר בפועל שהושת עליו, ולהסתפק במאסר מותנה.
מנגד טוענת המשיבה כי אין מקום להעניק רשות ערעור בעניינו של המבקש, משאין הבקשה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית. כן טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של ענין.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, וחרף טענותיו הרי שאין עניינו מעלה כל עילה כאמור, שיש בה כדי להצדיק דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יצוין כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של ענין. הכרעתו של בית משפט השלום התבססה על דחיית גרסתו של המבקש, אותה ראה כמופרכת, ועל קבלת עדותה של המתלוננת כמהימנה. כידוע, בית משפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית משפט של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות שהוצגו בפניה, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים, ובייחוד כך הוא מקום בו המדובר בקביעת ממצאי מהימנות שנבעו מהתרשמות ישירה של הערכאה הדיונית, בפרט בשעה שמדובר בבקשת רשות לערעור שני (ראו ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל , פ"ד לז(1) 225, 234 (1983); ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 769, 780 (2000); ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(5) 297 (2004); רע"א 2659/08 עמותת הפועל סניף קרית-אונו נ' גרוס
(לא פורסם, 10.9.2008)). לא מצאתי כי בענייננו מדובר במקרה המצדיק התערבות בממצאים עובדתיים אלו, אשר בית משפט השלום ביססם היטב בהכרעת דינו המנומקת והמפורטת.
בכל הנוגע לטענות המבקש לגבי העונש שהושת עליו, הרי שהלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש, ועל כן דין הבקשה להידחות אף לענין זה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי בענין עיכוב ביצוע העונש מיום 26.7.2009 מבוטלת.
המבקש יתייצב ביום 1.12.2009 בשעה 10:00 בפני הממונה על עבודות השירות בכלא חרמון, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום,
י"ד בחשון התש"ע (1.11.2009).
ש ו פ ט