רע"פ 6134/08 דן להולה נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעשר עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות השער של ניירות ערך, על-פי סעיף 54(א)(2) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968. במסגרת הסדר טיעון שהושג בין הצדדים, סוכם כי המשיבה תבקש עונש שלא יעלה על שנת מאסר, בעוד שהמבקש יהיה חופשי לטעון כהבנתו. בית-המשפט התחשב במצבו הנפשי הקשה של המבקש כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוות-דעת פסיכולוגית שהוגשה

בגילו המתקדם של המבקש ובעברו הנורמטיבי. ניתן משקל גם לעובדה כי המבקש הודה והביע חרטה כנה ועמוקה, ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. בסופו של יום, נגזרו למבקש שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, שנת מאסר בפועל וקנס בסך 40,000 ש"ח.

2.

ערעור שהגישה המשיבה על קולת העונש, התקבל. בערעורה טענה המשיבה, כי ענישה שאינה כוללת מאסר מאחורי סורג ובריח חורגת באופן קיצוני מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. עוד נטען, כי הערכאה הדיונית טעתה במיקום מעשי המבקש "במדרג החומרה", שכן מעשיו מלמדים על שיטות תרמית מתוחכמות, בהן עשה שימוש לאורך תקופה ממושכת. בית-המשפט, בקבלו את הערעור קבע בזו בלשון: "לצערי, גם תוך מתן משקל מלא למצוקה אליה נקלע [כך במקור] המשיב ומשפחתו לא ניתן להתעלם ממשמעות מעשיו של המשיב, ולנזק שיש בהם לשוק ההון ובמיוחד אימון הציבור בטוהר ושקיפות המסחר בבורסה" (פסקה 19 לפסק-הדין). בעקבות כך הועמדה תקופת מאסרו של המבקש על שמונה חודשים.

3.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. בבקשתו הוא חוזר על טיעוניו בפני ערכאות קמא, היינו, כי לא ניתן משקל הולם לנסיבות חייו, לרווחים הנמוכים שגרף, ולעובדה שביצע את העבירות ללא תחכום, תוך שימוש בחשבון בנק על שמו, וללא ניסיון אמיתי לטשטש את עקבותיו. בנוסף, נטען כי בית-המשפט קמא קבע קביעות עקרוניות המצדיקות קיומו של ערעור שני, ובכללן קביעות באשר לעסקאות עצמיות (עסקאות בהן אותו אדם הוא המוכר והקונה של ניירות הערך) כעבירות בפני עצמן, ובתחום השיקולים להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש שנגזר במסגרת טווח ענישה שהוסכם בהסדר טיעון.

4.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לערעור שני, למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), והדבר נכון גם במקרים בהם קיימים פערי ענישה בין הערכאה הראשונה לערכאת הערעור (רע"פ 5060/04 הגואל נ' מדינת ישראל , (לא פורסם, 24.2.2005)) . לאחר שקראתי בעיון את פסק-דינו של בית-המשפט קמא, אינני מוצא כל עילה לקיומו של ערעור נוסף. פסק-הדין הינו מעמיק וענייני, ודן בפרשה זו לגופה תוך שהוא מאזן כראוי בין חומרת העבירות והנזק לציבור הגלום בהן, אל מול נסיבות חייו של המבקש. כך או כך, העונש שנגזר למבקש אינו חורג מטווח הענישה עליו הוסכם בהסדר הטיעון.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. לבקשת בא-כוח המבקש יתייצב שולחו לשאת בעונש ביום כ"ד בתמוז התשס"ח (27.7.08), עד לשעה 10:00, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.