רע"פ 6135/09 ניל לפידוס נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש נגד המבקש לבית משפט השלום בתל-אביב נטען, כי לאחר מספר מקרים בהם הטריד אשה בדרכים שונות, העתיק המבקש, במהלך חקירתו במשטרה בגין עבירה אחרת, את פרטיה האישיים של אותה אשה מתיק החקירה שהיה מונח לפניו. בהמשך, התקשר המבקש למתלוננת ואיים להורגה. בגין כך, יוחסו לו עבירות של איומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ופגיעה בפרטיות – לפי סעיף 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 .

2.

בית-משפט השלום בתל-אביב הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו, ובתוך כך קבע, כי גרסת המתלוננת – לפיה יצר המבקש עימה קשר ואיים להרוג אותה –

מהימנה. כן נקבע, כי המבקש עשה זאת לאחר שנים של הטרדות חוזרות ונשנות, וחרף תלונות שהוגשו נגדו. טענותיו של המבקש, לפיהן בדתה המתלוננת מלבה את הגרסה המפלילה – נדחתה. בפסק דינו, עמד בית המשפט על ההלכות הנוהגות בסוגית זיהויו של אדם על-פי קולו. נקבע, כי נוכח קולו הייחודי של המבקש, המאופיין בצרידות מיוחדת עליה עמד בית המשפט במישרין, ונוכח העובדה שההטרדות הטלפוניות נמשכו זמן רב, ניתן לקבוע כי זיהוי הקול הנו מהימן, ודי בו לבסס הרשעה בפלילים. בצד האמור, נקבע כי אין בהעתקת פרטיה האישיים של המתלוננת כדי לקיים את יסודות עבירת ההטרדה לפי חוק הגנת הפרטיות, ולפיכך, זוכה המבקש מעבירה זו. לאחר ששקל את כלל הנסיבות, דן בית המשפט את המבקש לחמישה חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,000 ש"ח, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 2,000 ש"ח.

3.

המבקש הביא את השגותיו כנגד פסק-הדין בפני בית המשפט-המחוזי, והדיון בערעורו אוחד עם ערעור נוסף שהגיש על הרשעה אחרת בעבירה של פגיעה בפרטיות שהתייחסה לאותה מתלוננת. בערעורו טען המבקש, כי הערכאה הדיונית שגתה כאשר ביססה את הרשעתו על עדותה היחידה של המתלוננת, לפיה היא זיהתה את קולו בשיחת הטלפון הקצרה שהתקיימה ביניהם. בית-משפט המחוזי דחה את הערעור, וקבע כי זיהוי קולו של המבקש על ידי המתלוננת עומד במבחני הפסיקה, ועל כן בדין קיבלה הערכאה הדיונית את גרסתה, תוך בחינה במישרין של קולו הייחודי של המבקש.

4.

בבקשה שבפני עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מאחר ולטעמו הרשעתו בטעות יסודה.

לבקשה זו אין בידי להיעתר. כידוע, קיומו של ערעור שני נועד ללבן שאלות עקרוניות, בעיקר משפטיות, להן עשויה להיות השלכה על ציבור גדול של מתדיינים (ר"ע 103/82 חני ון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982)). הבקשה שבפני אינה נמנית על אלה, באשר היא עוסקת בסוגיה עובדתית - פרטנית, אשר נבחנה בידי שתי ערכאות, ובכך די. למעלה מן הדרוש אוסיף, כי השילוב שבין האמון שנתן בית המשפט בגרסתה של המתלוננת עם התרשמותו - שלו מקולו של המבקש, די בהם כדי לבסס הרשעה, ולפיכך , אני מחליט לדחות את הבקשה, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.