רע"פ 6155/05 עדנאן צופאן נ. מדינת ישראל

המבקש, עדנאן צופאן, הורשע על ידי בית המשפט הצבאי שומרון בעבירה של גרימת מוות בכוונה, עבירה לפי סעיף 51(א) לצו בדבר הוראות בטחון, תש"ל-1970, לאחר שנמצא כי הוא ואחיו רצחו בדקירות סכין את אימם, מרים נזרי, על רקע מה שמוגדר כ"כבוד המשפחה".

באשר לגזר הדין נחלקו השופטים בדעותיהם. עמדת הרוב הייתה כי לאור העובדה שבעת ביצוע העבירה היה המבקש קטין, ולאור נסיבותיו של האירוע, יש להשית עליו עונש של 30 שנות מאסר בפועל. מנגד, הדגיש שופט המיעוט את חומרת מעשיו של המבקש, ועל כן הציע לגזור לו מאסר עולם.

רשויות התביעה, אשר לא השלימו עם גזר הדין שהושת על המבקש, הביאו את השגותיהן בפני בית המשפט הצבאי לערעורים, והערעור התקבל. נקבע, כי "בחינת נסיבותיו של המקרה הנוכחי מלמדות ... על אכזריות מיוחדת. כאמור, מעשהו של המשיב בוצע לאחר תכנון, ונמשך פרק זמן יחסית ארוך, כך שהייתה לו יותר מהזדמנות אחת לשקול שוב את מעשהו. יש אף לזכור, כי המשיב הוביל את המנוחה לרחוב, ורצח אותה בדקירות רבות לעיני העוברים והשבים. לנוכח האמור, ולאור העובדה כי המשיב [ המבקש ] היה קרוב לגיל בגרות בעת ביצוע העבירה, סבורני כי אין בגילו הצעיר כדי להוות מחסום בפני הטלת העונש המרבי בתיק זה" (עמוד 3 לפסק הדין).

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, אולם בדרכו ניצבת משוכה בדמותה של ההלכה הקובעת כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים (בג"צ 7340/03 יחיא סעיד עיסא עאצי נ' בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש , לא פורסם), להבדיל מערעורים על פסקי דינו של בית הדין הצבאי לערעורים (מכוח סעיף 440ט לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955).

מכאן שדינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.