רע"פ 6169/05 מטר חסן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בגין עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג- 1973 (להלן: הפקודה).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 9.1.02, נהג המבקש ברכב ב.מ.וו מספר 66-282-89 לאורך רחוב יפת ביפו, פנה לרחוב ארליך ותוך כדי כך, החזיק על גופו (בתוך גרב נעל שמאל) כמות של 1.8587 גרם סם מסוכן מסוג הרואין וזאת שלא לצריכה עצמית וללא היתר כדין או רישיון מהמנהל.

בית-משפט השלום (כבוד השופט ד' בארי) הרשיע את המבקש בעבירה אשר יוחסה לו בכתב האישום. בית-המשפט קבע, כי עדות המבקש במשטרה הינה בלתי אמינה לחלוטין, שכן הוא הפריז בדבריו ואף סתר את מה שאמר במשטרה כאשר העיד בפני בית-המשפט. עוד קבע בית-המשפט, כי הכמות שנתפסה ברשותו של המבקש יכולה להספיק להכנתן של לפחות עשרים מנות לשימוש. בנוסף נקבע, כי אין שום היגיון בדברי המבקש שהסתיר את כמות הסם בגרב, אם אכן כטענתו יצא כדי להשתמש בסם בתוך הרכב. לפיכך, גזר בית-המשפט על המבקש מאסר לתקופה של 18 חודשים, מתוכם 9 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי, לתקופה של שלוש שנים. כמו-כן, נגזרו עליו 5 חודשי מאסר על תנאי שיופעל אם יעבור עבירת עוון על-פי פקודת הסמים המסוכנים. בנוסף, נפסל רישיונו למשך שנתיים מיום שחרורו מהכלא.

על גזר דין זה, ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר וכבוד השופטים ז' המר וי' שיצר ) דחה את הערעור בקובעו, כי תסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינו של המבקש מציין, כי מצבו מאופיין בעליות וירידות בהתנהגותו. כמו-כן צוין, כי המבקש נעדר ממפגשים שמוקדשים הן לטיפול והן למעקב אחרי צריכת הסמים, עד כדי כך, שהצוות המטפל בו, קיים פגישה מיוחדת, בה הוחלט לאפשר לו הזדמנות אחרונה. לאור האמור ובמיוחד לאור העובדה שהתסקיר האחרון בעניינו של המבקש מהווה רגרסיה לעומת התסקיר שקדם לו, קבע בית-המשפט, כי נראה שהמבקש אינו יכול לגייס משמעת מספקת ולא ברור אם ניתן כלל להרתיעו במידת הצורך ולו על מנת למסור בדיקת שתן. לפיכך, מכיוון שהסם נשוא פרשה זו הינו הרואין, אשר נחשב לקשה וממכר שבסמים, לאור הכמות הגדולה בה מדובר ולאור נסיבותיו האמורות של המבקש, דחה בית-המשפט את ערעורו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען המבקש, כי העונש אשר נגזר עליו הינו חמור במיוחד. כמו-כן, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט כאשר לא העניק את המשקל הראוי לעובדה שהוא נקי מסמים, עובדה אשר הינה המדד העיקרי להצלחת הטיפול שעבר. בנוסף, טוען המבקש ששגה בית-המשפט בכך שלא אימץ את המלצתו של שירות המבחן להמתין עם מתן פסק הדין עד שיוכן תסקיר נוסף בעניינו.

מנגד, תומכת המשיבה יתדותיה בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות וטוענת בין היתר, כי בקשת רשות הערעור איננה עומדת בקריטריונים אשר נקבעו לצורך מתן רשות ערעור. בנוסף, טוענת המשיבה, כי העונש אשר נגזר על המבקש הינו סביר בהחלט בנסיבות העניין וכי במיוחד אמורים הדברים לאור סוג הסם שנתפס וכמותו הגדולה.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מנסיבות העניין הפרטניות של המבקש, והלה, הגם שניסה, לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

בנוסף, הלכה היא, כי לא נוהגים לתת רשות לערער ב"גלגול שלישי" בבקשה אשר שתי ערכאות כבר החליטו לגביה, ועיקרה חומרת העונש בלבד. זאת, למעט במקרים חריגים, אשר מקרה זה אינו נמנה עליהם (לעניין זה ראו רע"פ 7019/04 ניר אופיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין.

בענייננו, המדובר הוא במבקש, אשר לחובתו חמש הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות וסמים. לאחרונה, בינואר 2002, הורשע המבקש בגין עבירת סמים ונגזר עליו עונש של מאסר על תנאי. יש להדגיש, כי כאמור, העבירה נושא בקשת רשות ערעור זו, בוצעה בחודש ינואר 2002, כאשר המבקש ביצע אותה ימים מועטים טרם שנתן את הדין בגין עבירה של החזקת סמים בבית-משפט השלום בירושלים.

בנוסף, כאמור, הוגשו עד כה לבית-המשפט מספר תסקירים בעניינו של המבקש, אשר בהם נבחנה התקדמותו בהליך הגמילה מסמים. בית-המשפט המחוזי קבע, כי התסקיר האחרון שהוגש בעניינו של המבקש הינו שלילי ומצביע על רגרסיה באופן התנהלותו ולפיכך, כמו גם לאור הנסיבות בעניינו של המבקש, מן הראוי לדחות את ערעורו. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, אין מקום להמשיך ולדחות את הדיון לקבלת תסקיר נוסף, משום שהמבקש לא עמד בדרישות המוטלות עליו במסגרת הליך הגמילה. מסכים אני עם קביעותיו אלו של בית-המשפט המחוזי ואינני מוצא מקום להתערב בהן.

כמו-כן יצוין, כי העונש אשר הוטל על המבקש איננו חורג מהסביר במידה כזו, אשר מצדיקה את התערבותו של בית-משפט זה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקש יתייצב ביום 25.9.05 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו לשם תחילת ריצוי עונשו.