רע"פ 6201/07 הרצל רועי יהודה נ. מדינת ישראל

1.

בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בנהיגה בזמן פסילה, ללא רישיונות נהיגה ורכב תקפים, ובשימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח - עבירות לפי סעיפים 67, 10(א) בצירוף עם 38(1) ו-2 לפקודת התעבורה, ולפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש חמישה חודשי מאסר, חמישה חודשים נוספים על-תנאי, פסילת רישיון למשך שנתיים, ארבעה חודשי פסילה על תנאי, והמבקש חויב לחתום על התחייבות בסך 10,000 ש"ח להימנע מלעבור עבירה לפי סעיפים 10(א) ו-67 לפקודת התעבורה בתוך שלוש שנים. כמו-כן, הורה בית-המשפט על הפעלתם של עונשי מאסר ופסילה על תנאי שרבצו לפתחו של המבקש, וכתוצאה מכך הוא אמור לשאת ב-12 חודשי מאסר ו-29 חודשי פסילה.

2.

המבקש ערער על גזר הדין לפני בית-המשפט המחוזי, שם טען כי העונש שהושת עליו נוטה לחומרה. על פי השקפתו, לא נתן בית-משפט השלום משקל הולם להודאתו בעובדות ולחסכון בזמן שיפוטי, ולעובדה כי העבירות בוצעו על רקע של מצוקה כלכלית ומשפחתית, שמקורה בכך שהמבקש מסייע לאביו הנכה ול-11 אחיו ואחיותיו. בנוסף, עתר המבקש לעריכתו של תסקיר משלים על-ידי שירות המבחן. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי מדובר בעונש ההולם את נסיבות העבירה. כן נקבע, כי אין מקום לעריכתו של תסקיר נוסף על זה שהוצג בפני הערכאה הדיונית.

עתה עותר המבקש ליתן לו רשות לערער, ובפיו אותם הטעמים אשר שימשו אותו בפני בית-המשפט המחוזי.

3.

דין הבקשה להידחות, באשר היא אינה מגלה עילה למתן רשות לערער. ככלל, סוגיית העונש אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאה שלישית (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)) , ואף שלכלל זה נקבעו חריגים, לא מצאתי כי עיינו של המבקש נמנה עליהם. כך או כך, שאלת עונשו של המבקש נדונה בידי שתי ערכאות, ונוכח עברו המכביד, התעבורתי והפלילי, שוב אין ספק כי בעונש שהושת עליו, והמורכב בעיקרו מעונשים מותנים שהופעלו, אין חומרה כלשהי.

הבקשה נדחית, כמו-גם הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר.