רע"פ 6206/07 אריה ענתבי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה ברמלה (ת"פ 227/06) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; וכן עבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש, ביום 20.3.2006, ברכבו בדרכו לריצוי עבודות שירות במסגרת ריצוי עבודות שירות בתיק פלילי אחר, ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח בתוקף. בכתב האישום צוין כי המבקש נשפט ביום 21.9.2004 בבית משפט השלום ברמלה בת"פ 409/05 ובמסגרת גזר הדין נפסל רישיונו לתקופה בת 15 חודשים, כך שהמבקש נתפס נוהג בהיותו בזמן פסילה.

ביום 2.4.2006 הרשיע בית המשפט לתעבורה ברמלה (כבוד השופטת ש' קמיר-וויס ) את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 2.7.2006 גזר עליו את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל ו-9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר לא יעבור עבירה כזו שבביצועה הורשע בתיק דנן, או ינסה לעבור עבירה כאמור. כן הורה בית המשפט על הפעלת עונש מאסר על תנאי בן 12 חודשים, שהוטל על המבקש בת"פ 409/05, כאשר 6 חודשים מתקופת המאסר על תנאי ירוצו בחופף למאסר בפועל שנגזר בתיק הנוכחי והיתרה תרוצה במצטבר, כך שסך הכול ירצה המבקש 12 חודשי מאסר בפועל. כן פסל בית המשפט את המבקש מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים. עוד הורה בית המשפט על הפעלת התחייבות כספית שהוטלה על המבקש בת"פ 409/05, וקבע כי על המבקש לשלם סך של 8,000 ש"ח או 60 ימי מאסר תמורתם, וכי המבקש יחתום על התחייבות כספית בסך של 5,000 ש"ח שתוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, לא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע.

על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערעור בקובעו, כי העבירה שביצע המבקש הינן עבירה חמורה. המבקש נשפט בעבר על עבירה דומה ובשל טענות באשר למצבו המשפחתי זכה לכך כי ירצה את עונשו במסגרת עבודות שירות. אלא שהמבקש הוכיח במעשיו כי עונש מאסר בפועל הוא העונש ההולם הראוי למי שנמצא נוהג בזמן פסילה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות מצדיקות בחינה חוזרת של הדיון בעניינו.

בד בבד עם הבקשה למתן רשות ערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לאחר דיון במעמד הצדדים, קבעתי ביום 18.7.2007 כי ביצוע עונש המאסר יעוכב עד למתן החלטה אחרת.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי דינן של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה

כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדר בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).

יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)(1997)). במקרה שבפנינו לא מצאתי כל חריגה שכזו. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. העונש שהוטל על המבקש הולם את מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה ואת חומרת העבירות בהן הורשע, כאשר נסיבותיו האישיות היו ידועות לערכאות הקודמות אשר גזרו את דינו. המבקש, אשר עבר עבירה של נהיגה בזמן פסילה, בשעה שהוא מבצע עבודות שרות שהוטלו עליו בגין ביצוע אותה עבירה ממש, הוכיח במעשיו כי לא ניתן עוד להמשיך ולהקל בעונשו וכי אין מנוס מפני שליחתו למאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

החלטתי מיום 18.7.2007 בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר מתבטלת בזאת.

המבקש יתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום 7.10.07 לא יאוחר משעה 10:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.