החלטהעליוןבית המשפט העליון3 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"פ 6216/01 אברהם חיאייב נ. מדינת ישראל

ניתן ביום

בקצרה

ענישה · עיכוב ביצוע עונש מאסר נוכח מצב נפשיבקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שהוגשה לבית המשפט העליון לאחר דחיית בקשת רשות ערעור

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

המבקש, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות בתאונת דרכים ונדון ל-20 חודשי מאסר, ביקש לעכב את ביצוע עונש המאסר בשל מצבו הנפשי ולאחר ניסיון התאבדות. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בקבעו כי הבקשה נדחתה כבר בעבר ללא שינוי נסיבות, וכי בקשת חנינה אינה עילה לדחיית ריצוי העונש. בית המשפט הורה על ליווי המבקש למרכז לבריאות הנפש בשירות בתי הסוהר ועל בדיקה פסיכיאטרית בכניסה.

העובדות

המבקש הורשע בגרימת מוות ברשלנות לאחר תאונת דרכים שבה נהג במהירות גבוהה לתוך צומת באור אדום, ונהג הרכב שנפגע נהרג. נגזרו עליו 20 חודשי מאסר, מתוכם תשעה לריצוי בפועל, וערעורו נדחה. לאחר מכן הגיש בקשה לעיכוב ביצוע בטענה למצבו הנפשי, והוא אושפז בבית חולים לחולי נפש לאחר ניסיון התאבדות.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר של המבקש בשל מצבו הנפשי לאחר שהבקשה הקודמת לעיכוב ביצוע נדחתה?
  2. 2.האם יש מקום להורות על הגשת חוות דעת פסיכיאטרית נוספת בעניינו של המבקש?

הלכות

  1. 1

    בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר נוכח מצב נפשי שנדחתה כבר על ידי בית המשפט אינה מצדיקה שינוי ההחלטה ללא שינוי נסיבות של ממש

    ״בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר נוכח מצבו הנפשי נדחתה זה מכבר על-ידי בית-משפט זה, ולא מצאתי כי יש מקום לשנות מהחלטה זו.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    בקשה לחנינה אינה מהווה עילה לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר

    ״אף בבקשת החנינה שבכוונת המבקש להגיש לנשיא המדינה אין עילה, כידוע, לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עיכוב ביצוע
  • עונש מאסר
  • גרימת מוות ברשלנות
  • תאונת דרכים
  • חוות דעת פסיכיאטרית
  • חנינה
  • שירות בתי-הסוהר
  • ריצוי בפועל

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית-המשפט העליון

רע"פ

6216/01

בפני:

כבוד השופטת ד' דורנר

ה

מבקש:

אברהם חיאייב

נגד

המשיב

ה:

מדינת ישראל

בקשה

לעיכוב ביצוע

בשם

המבקש: עו"ד יוסף גבריאלי

בשם

המשיבה: עו"ד רחל מטר

החלטה

המבקש הורשע בבית-משפט השלום (לתעבורה) באשקלון בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לאחר שהיה מעורב בתאונת-דרכים, ונדון לעונש של 20 חודשי מאסר, מתוכם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה על-תנאי. ערעורו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע נדחה. בתאריך 1.1.02 נדחתה בקשה למתן רשות ערעור שהגיש לבית-משפט זה. וכך נקבע בהחלטה לדחות את בקשתו:

טענתו העיקרית של בא כוח המבקש היא כי מאז נגזר עונשו חלה הדרדרות חמורה במצבו הנפשי, המצדיקה הקלה בעונש. לענין זה סומך הוא על חוות דעת של שני פסיכיאטרים המצביעים על מצבו הנפשי הקשה, המחייב טיפול נפשי תרופתי ופסיכיאטרי, ועל החשש להחמרה נוספת במצב.

לא מצאנו מקום להמתיק את עונשו של המבקש יותר משעשה בית-משפט השלום. נסיבות התאונה היו חמורות ביותר. המבקש נהג ברכבו לתוך צומת ... בנסיעה רצופה במהירות של 70 קמ"ש לפחות, בזמן שהרמזור היה אדום בכיוונו של המבקש ... נהג הרכב שנפגע על ידי רכבו של המבקש נהרג.

בקשה שהגיש המבקש לעיכוב ביצוע העונש נדחתה, ועל המבקש הוטל להתייצב לריצוי עונשו בתאריך 6.1.02. עם זאת, בהחלטת בית-במשפט מתאריך 1.1.02 נקבע, כי עם הגיעו למתקן כליאה של שירות בתי-הסוהר ייבדק המבקש על-ידי פסיכיאטר, ואם יתברר כי מצבו אינו מאפשר את החזקתו במאסר, יטפל שירות בתי-הסוהר בשחרורו המוקדם.

בתאריך 8.1.02 הגיש בא-כוחו של המבקש בקשה דחופה לעיכוב ריצוי עונש המאסר. בגדרי הבקשה נטען, כי המבקש לא התייצב לריצוי עונשו במועד שנקבע, וזאת מכיוון שאושפז בבית-החולים לחולי-נפש בגהה עקב ניסיון התאבדות. עוד נטען, כי המבקש זקוק לטיפולים פסיכיאטריים אינטנסיביים על-מנת לייצב את מצבו, כי מועד שחרורו מבית-החולים אינו ידוע, וכי בנסיבות אלו ראוי לעכב את ביצוע העונש בשישה חודשים. לבסוף נטען, כי בכוונת המבקש לפנות בבקשת חנינה לנשיא המדינה ואף מטעם זה ראוי לעכב את ביצוע העונש.

מנגד, המדינה התנגדה לעיכוב ביצוע עונש המאסר, וטענה כי שירות בתי-הסוהר ערוך לטיפול באסירים בעלי צרכים מיוחדים, ובכלל זה באסירים הסובלים מבעיות נפשיות. המדינה הודיעה, כי אף ניתן להיערך כך שהמבקש ישוחרר מבית-החולים גהה ישירות לידי יחידת הליווי "שרון", אשר תדאג להעברת המבקש למרכז לבריאות הנפש בשירות בתי-הסוהר. עוד טענה המדינה, כי מן המסמך הרפואי שצירף המבקש לבקשה הנוכחית לא ניתן לעמוד בבירור על מצבו הנפשי, וכי יש במסמך זה כדי ללמד כי ניסיון ההתאבדות של המבקש היה דמונסטרטיבי.

נוכח הודעת המדינה, הגיש בא-כוח המבקש בקשה להשהיית הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע. בגדרי הבקשה להשהיית הדיון טען בא-כוח המבקש, כי בכוונתו להגיש חוות-דעת פסיכיאטרית בדבר מצבו של המבקש.

כאמור, בקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר נוכח מצבו הנפשי נדחתה זה מכבר על-ידי בית-משפט זה, ולא מצאתי כי יש מקום לשנות מהחלטה זו. אף בבקשת החנינה שבכוונת המבקש להגיש לנשיא המדינה אין עילה, כידוע, לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר.

בנסיבות העניין, לא מצאתי גם כי יש מקום להיענות לבקשת בא-כוחו של המבקש להגיש חוות-דעת נוספת בעניינו.

אשר-על-כן, הבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר נדחית.

המבקש יתחיל לרצות את מאסרו בתאריך 24.1.02 עד השעה 12:00. יחידת הליווי "שרון" תדאג לליווי המבקש מבית-החולים שבו הוא מאושפז ישירות למרכז לבריאות הנפש בשירות בתי-הסוהר.

תשומת לב שירות בתי-הסוהר ומשטרת ישראל מופנית בזו למצבו הנפשי של המבקש, ולהוראות בית-משפט זה בהחלטתו מתאריך 1.1.02.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לידי שירות בתי-הסוהר ומשטרת ישראל.

ניתנה היום, ח' בשבט תשס"ב (21.1.02).

ש

ו פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

הלכות

  1. 1בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר נוכח מצב נפשי שנדחתה כבר על ידי בית המשפט אינה מצדיקה שינוי ההחלטה ללא שינוי נסיבות של ממש
  2. 2בקשה לחנינה אינה מהווה עילה לדחיית מועד ריצוי עונש המאסר