רע"פ 624-24 רע"פ 624-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ר' פרידמן-פלדמן) ב-עפמ"ק 23817-12-23 מיום 10.1.2024, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (השופטת י' ענתבי-שרון) ב-תו"ב 58433-11-11 מיום 21.9.2023.

2.בתמצית יתואר כי ביום 10.1.2012, המשיב 1 הורשע על פי הודאתו בעבירה של ביצוע עבודה הטעונה היתר ללא היתר לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 כנוסחו אז. זאת, לאחר שבחלק ממקרקעין של בית משותף בירושלים בנה בקומת הקרקע קירות מצופים אבן על גבי גדר קיימת, פתח פתחים לחלונות, ויצק תקרה בשטח של 130 מ"ר. במסגרת גזר הדין, הוצא נגד המשיב 1 צו התאמה להיתרי בנייה, לרבות בדרך של הריסה (להלן: הצו).

מועד ביצוע הצו נדחה מספר פעמים, עד שב-1.7.2021 נדחתה בקשת המשיב 1 לעיכוב ביצוע הצו. עקב כך, המשיב 1 והמשיבה 2 הגיעו להסכמה לפיה הראשון יבצע הריסה עצמית של הבינוי הכלול בצו. בסמוך למועד הביצוע, המבקש – קרוב משפחה של המשיב 1, פנה בבקשה לעיכוב ביצוע הצו בטענה כי אף הוא מתגורר בבינוי מושא הצו, וכי ביצועו יסכן את יציבות המבנה ויפגע בדירתו. לאחר שניתנו מספר החלטות בבקשות שהוגשו על ידי המבקש, בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את בקשתו ביום 21.9.2023, בנמקו כי אין בהישג ידו של המבקש היתר להכשרת הבנייה מושא הצו. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בהחלטה זו במסגרת ערעור שהגיש המבקש.

3.מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה נטען, בין היתר, כי הערכאות קמא שגו בקביעתן לפיה אין היתר בנייה בהישג ידו של המבקש, שעה שקיימת לדבריו תב"ע מאושרת וכן אישור בדבר פתיחת תיק להיתר. עוד נטען כי החלטות הערכאות קמא שלא להיעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע הצו, יוצרות מצב בלתי הפיך הפוגע באופן שאינו מידתי בזכות הקניין של המבקש.

המשיבה 2, מנגד, סומכת ידיה על החלטות הערכאות קמא. בכלל זאת, נטען על ידה כי הגם שחלה התקדמות בהליכי הכשרת הבינוי מושא הצו, מדובר "בשלבים ראשונים בלבד", כך שההיתר אינו בהישג ידו של המבקש בשים לב לרף הגבוה שנקבע לשם כך בפסיקה.

בתשובתו לתגובת המשיבה 2, טוען המבקש, בין השאר, כי פעל "ללא לאות" להכשרת עבירות הבנייה בנכס מושא הצו, וכי הוא מצוי "מרחק פסיעה בלבד" מקבלת היתר בנייה.

4.דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה משפטית רחבת היקף החורגת מעניינו הפרטני של המבקש, או בנסיבות המקימות חשש לעיוות דין או אי-צדק מהותי (רע"פ 8232/19 שקיראת נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (23.12.2019)). הבקשה דנן נטועה כולה בעניינו הפרטני של המבקש, כך שהיא אינה מעוררת סוגיה עקרונית; אף לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין – די בכך כדי לדחות את הבקשה.

5.מעבר לנדרש אציין כי אף לגופם של דברים איני מוצא הצדקה להתערב בהחלטות הערכאות קמא. זה מכבר, נקבע כי אין להורות על עיכוב ביצוע צווי הריסה אלא בנסיבות חריגות במיוחד. כפי שצוין באחת הפרשיות על ידי השופט ס' ג'ובראן:

"[...] בית משפט זה עמד לא אחת על כך שעבירות התכנון והבניה הן עבירות המבטאות זלזול בחוק וברשויות, וכי בתי המשפט ימעלו בחובתם אם יתנו לבניה בלתי חוקית להיגרר כך שלא יושם קץ להפקרות [...]. לפיכך, הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים 'חריגים ויוצאי דופן', בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו [...]. יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה, ובעניין זה אין די בטענות בעלמא בדבר קיומו של הליך תכנוני כלשהו". (רע"פ 8220/15 כפאיה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (27.12.2015))

דברים אלה יפים במיוחד לענייננו משהצו ניתן לפני כ-12 שנים. הערכאות קמא בחנו את האופק התכנוני ולא מצאו כי עלה בידי המבקש להוכיח כי היתר הבנייה מצוי בהישג ידו, ועל כן קבעו כי עניינו אינו נמנה על המקרים "החריגים ויוצאי הדופן" שבהם יש לעכב את ביצוע הצו. איני מוצא כי נפל בהחלטות אלה פגם, לא כל שכן כזה המצדיק התערבות במסגרת "גלגול שלישי".

6.אשר על כן, הבקשה נדחית; צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 4.2.2024 – מבוטל.