רע"פ 6240/05 לירון דיכטר נ. מדינת ישראל

בפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק-דין שניתן על-ידי בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 71128/05 ביום 21.7.05, לפיו נדחה ערעור המבקש על פסק-דינו של בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בתיק תד' 10136/04.

המבקש הואשם בכך, שביום 3.6.02 הזיז כלי רכב ממקום תאונה, עבירה לפי תקנה 144(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. המדובר היה ברכב מסוג "באגי", ומדגם אשר אינו כשיר להשתלבות בתנועה רגילה, ולפיכך אסור לנהיגה בכביש, אשר פגע בקטנוע שעליו היו שני רוכבים. כתוצאה מן התאונה, נהרגו שני רוכבי הקטנוע. כעולה מטענות הצדדים, משהבין הנהג את המצב אליו נקלע, ביקש מהמבקש, אשר נסע עמו ברכב, ומאדם נוסף אשר הגיע למקום, להרחיק את הבאגי ממקום התאונה, ככל הנראה על-מנת ליצור מצג, לפיו רכב אחר הוא שהיה מעורב בתאונה. לפיכך, גרר המבקש את הבאגי יחד עם האדם הנוסף, וזאת באמצעות רכב מסוג GMC שהובא למקום.

בבית-המשפט לתעבורה כפר בתחילה המבקש במיוחס לו, אך בהמשך הודה, והורשע לפי הודאתו. על המבקש נגזרו קנס, פסילת רישיון לתקופה של שנה, פסילה בת שישה חודשים על תנאי למשך שלוש שנים, ומאסר בן שבעה חודשים על תנאי לתקופה של שנתיים. ביצוע העונש עוכב ב-30 ימים, לצורך הגשת ערעור.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. המבקש טען, כי יש להתחשב בנסיבותיו האישיות, בין היתר, היותו מפרנס יחיד העובד לפרנסתו בנהיגת סמי-טריילר, ואשר משפחתו נסמכת עליו אף לתשלומי משכנתא, היותו אב לתינוקת והיותו בעל עבר של מיעוט עבירות תנועה.

בית-המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' אהד) דחה את הערעור וקבע, כי נסיבותיו האישיות של המבקש דווקא חמורות מאלה של האדם הנוסף, ולכן אין להקל בעונשו ביחס לעונש האדם הנוסף. כן נקבע, כי העובדה שלמבקש עבירות תנועה מאוחרות לאירוע נשוא ההליך מלמדת, כי המבקש לא למד מן האירוע החמור דבר, ולפיכך אין להקל בעונשו. התוצאה הייתה דחיית הערעור, אך ביצוע העונש עוכב עד ליום 1.8.05, וזאת כדי שהמבקש יוכל למצוא מחליף לצורך עבודתו.

על פסק-דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני, במסגרתה הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

בבקשתו טוען המבקש, כי טעה בית-המשפט המחוזי בהחליטו שלא להתחשב בנסיבותי האישיות שהועלו על ידו ולא להקל בעונשו. המבקש טוען, כי בית-המשפט לא נתן את המשקל הראוי למידת מעורבותו הפחותה של המבקש באירוע וליחס הראוי בין עונשו של המבקש לעונש האדם האחר. בנוסף טוען המבקש, כי הענישה המתאימה בעניינו הינה מאסר על תנאי ושירות לתועלת הציבור, ולא שלילת רישיון, וכי הסעיף בו הואשם מחייב פסילה בת 3 חודשים, ולו סברה המשיבה, כי נדרשת ענישה חמורה יותר, היה עליה להעמידו לדין פלילי רגיל, בשונה ממשפט תעבורה. לבסוף טוען המבקש, כי בקשתו מעלה סוגיה בעלת חשיבות ציבורית ומשפטית, ולפיכך מוצדק לדון בה בגלגול שלישי, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (להלן: הלכת חניון חיפה).

מנגד טוענת המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר בערעור על חומרת העונש, התחום בדלת אמותיו של המקרה הספציפי. לגוף העניין נטען, כי העונש שנגזר על המבקש היה סביר בהתחשב בנסיבות המקרה ובנסיבות המקילות להן טוען המבקש. נטען, כי האבחנה בין המבקש לאדם האחר נטענה בשתי הערכאות הקודמות ונדחתה, כאשר שתי הערכאות סברו, כי הנסיבות פועלות דווקא לרעת המבקש, אשר הוא מבוגר ומנוסה יותר מן האדם האחר. אף הטענות בדבר נסיבות העניין וחומרתו נשקלו, וגם לגביהן קבעו שתי הערכאות, כי אין מדובר במקרה קל, אלא במקרה חמור, בו איבדו שני בני אדם את חייהם. בית-המשפט המחוזי אף ציין לחובת המבקש את העובדה, כי גם לאחר המקרה הוא צבר הרשעות תעבורה. המשיבה מוסיפה, כי הענישה אף מוצדקת מטעמי הרתעת הרבים. לבסוף, לעניין הטענה, לפיה העבירה קובעת ענישה של 3 חודשי פסילה בלבד נטען, כי זו טענה חדשה שלא נטענה בפני הערכאות הקודמות, ומכל מקום איננה נכונה. לעניין עיכוב הביצוע טוענת המשיבה, כי אין מקום להיעתר לבקשה, מאחר והעיכוב ניתן שלא על-מנת לאפשר למבקש להמשיך לעבוד, אלא כדי שימצא מחליף.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הספציפי של בעלי הדין, ולפיכך, בהתאם להלכת חניון חיפה , אין הצדקה לבחינה של הבקשה בגלגול שלישי, ודי בזאת על-מנת לדחות את הבקשה.

אף לגופו של עניין, אין מקום לקבל את הבקשה. שותף אני לדעת הערכאות הקודמות, כי המבקש היה שותף לאירוע חמור מאוד, אשר אין להקל בו ראש. בנוסף, לא השתכנעתי, כי מעורבותו של המבקש באירוע היא מינורית כנטען. עוד אני סבור, כי למרות נסיבותיו האישיות של המבקש, אין בהן כדי להצדיק ענישה קלה יותר. אף לעניין עבירות התנועה המאוחרות לתאונה נוכחתי, כי הגם שאין מדובר בעבירות חמורות במיוחד, מכל מקום הן מלמדות על חוסר זהירות ראויה ולאור המקרה הקודם, אף על זילות כלפי חיי אדם.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

פסילת רישיונו של המבקש תחל ביום 1.8.05, כפי שקבע בית המשפט המחוזי. באם לא הפקיד המבקש רישיונו כנדרש, עליו לעשות זאת עד למועד זה.