רע"פ 6352/03 משה יצחק נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם בבית-משפט השלום לתעבורה ברמלה בנהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, בגרימת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות הנ"ל וכן בגרימת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. על-פי העובדות המתוארות בכתב-האישום, פגע המבקש בהולכת רגל שחצתה את הכביש עת נהג ברכבו ופנה ימינה. כתוצאה מכך, הוטלה הנפגעת על הכביש ונגרמו לה שבר ברגל ימין וחתכים בפנים. עוד נטען בכתב-האישום כי אחת מנעליה של הולכת הרגל עפה באוויר, פגעה בשמשת הרכב שהגיע מנגד וגרמה לו נזק. הפגיעה בהולכת הרגל נגרמה, כך נטען בכתב-האישום, כתוצאה מחוסר זהירותו של המבקש ומשום שלא שת ליבו אל הדרך.

בטופס "הודעת הנאשם", טען המבקש כי הולכת הרגל התפרצה לכביש בריצה מבין מכוניות חונות, במקום בו אין מעבר חציה. במועד שנקבע להקראה התייצב המבקש בבית-המשפט וביקש לדחות את הדיון על-מנת שיוכל למנות לעצמו עורך-דין. במועד הנדחה שוב פנה המבקש לבית-המשפט בבקשת דחייה שכן טרם התייעץ עם עורך-דין. לדיון שנקבע ליום 18.12.01 הופיע המבקש בעצמו והודה בעובדות המפורטות בכתב-האישום. על-יסוד הודאתו זו הרשיע אותו בית-המשפט (כבוד השופט א' הדר) בעבירות שיוחסו לו. בשלב הטיעונים לעונש, טען המבקש כי בזמן שביצע את הפניה ימינה היה הכביש ריק וכי באותו הרגע שמע צפירות מכיוון הרכב שלשמאלו והסיט את מבטו אל הרכב. בינתיים, כך טען המבקש, החלה הולכת הרגל לחצות את הכביש, ולאחר שהחזיר את מבטו קדימה הייתה כבר במרחק קצר מאד ממנו. בגזר-הדין, קבע בית-המשפט כי בנסיבות שתיאר המבקש אחריותו לתאונה היא ברורה וגזר עליו ארבעה חודשי פסילת רישיון הנהיגה בפועל, ארבעה חודשי פסילת רישיון הנהיגה על תנאי למשך שנתיים וכן קנס בסך 1,500 ₪.

2.המבקש ערער על הרשעתו בטענה כי לא הודה בביצוע העבירות וכי סבר לתומו, בהיותו בלתי מיוצג, כי בעת שטען את טיעוניו היה המשפט בשלב פרשת ההגנה. בשל כך, טען המבקש, יש להחזיר את הדיון לבית-משפט קמא. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) דחה את הערעור, בקובעו כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין וכי אשמתו עולה אף מדבריו שלו בעת הטיעונים לעונש. עוד ציין בית-המשפט המחוזי כי העונש שנגזר על המבקש הינו עונש מאוזן, נוכח החבלות הממשיות שנגרמו להולכת הרגל ונוכח הרשעותיו הקודמות של המבקש בעבירות תעבורה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בה שב המבקש ועותר להחזרת הדיון לבית-משפט השלום לתעבורה על-מנת שיוכל לנהל משפט באמצעות בא-כוחו ולהוכיח את חפותו.

3.דין הבקשה להידחות.

הכלל הוא, שרשות ערעור ניתנת במקרים המעלים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית, שהיא בעלת השלכות רחבות החורגות מנסיבות המקרה הבודד, או למיצער במקום שבו נגרם עיוות-דין חמור (רע"פ 8457/99 ענת קולוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם )) . המקרה הנדון אינו בא בגדר אותם מקרים ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בהכרעותיהן של הערכאות הקודמות.

המבקש יחל בריצוי עונש הפסילה שהושת עליו ביום 7.9.03.