רע"פ 637/06 נחמן לוי נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש לבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו כתב אישום (ת.פ. 222/03), המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) + סעיף 39א לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה).

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 19.4.03 בשעה 16:00 בערך, נהג המבקש, כשהוא שיכור, במכונית סובארו בחולון ברחוב המלאכה לכיוון רחוב הפלד ונעצר על-ידי שוטרים.

בית-המשפט לתעבורה (כבוד השופט י' ויטלסון) הרשיע את המבקש בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 500 ש"ח; פסילה בפועל לתקופה של 24 חודשים; שישה חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור על עבירה של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות וסירוב לבדיקת דם.

על פסק-הדין של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד) דחה את הערעור בקובעו, בין היתר, כי מתוך חוות-הדעת של ד"ר גופר נמצאו בבדיקת השתן שעבר המבקש מורפין מעל 20,000 mg/ml ; קודאין מעל 5,000 mg/ml ; חומצת חשיש שהיא תוצר חילוף החומרים של החומר הפעיל בחשיש/מריחואנה בכמות של 81 mg/ml ; ובנזואיל אקגונין, שהוא תוצר חילוף החומרים של קוקאין, בכמות של 1,809 mg/ml , אשר אלה מעידים על שימוש בקוקאין, חשיש/מריחואנה וכן בהרואין או מורפין או באופיום. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי להימצאות חומרים אלה בשתן יש השלכות על הנהיגה, שכן הרואין הוא סם מעכב ומאט את פעולת מערכת העצבים המרכזית ולפיכך, עשוי לגרום לישנוניות ולפגוע בנהיגה. כמו-כן, נקבע, כי הקוקאין, שהינו סם ממריץ, יכול לקצר את זמן התגובה ולכן אינו מתיישב עם הנהיגה. אשר לעונש, קבע בית-המשפט המחוזי, כי בית-המשפט לתעבורה שקל את כל השיקולים הראויים והגיע לעונש ראוי והולם, שאינו מחמיר עם המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש על טענותיו כפי שהעלה בפני בית-המשפט המחוזי. לטענת בא-כוח המבקש, טעה בית-המשפט כשהרשיע את המבקש רק על בסיס הימצאות החומרים המפורטים בחוות-דעתו של ד"ר גופר בדגימת שתן, שכן בממצאים אלה אין כדי להוכיח, כי המבקש נהג תחת השפעת סמים משכרים. כמו-כן, טוען בא-כוח המבקש, כי טעה בית-המשפט משקבע, כי על ההגנה לסתור חזקת השפעת הסם, משום צריכת הקוקאין זמן רב לפני הנהיגה בעוד החזקה קיימת רק מקום שהסם נצרך סמוך למועד הנהיגה. לחילופין, טוען בא-כוח המבקש, כי העונש כבד מדי וכי לא היה מקום לגזור על המבקש את העונש הקבוע בחוק, אלא להפחית ממנו, שכן לא הייתה חומרה מיוחדת בנהיגה. לטענתו, המבקש שוקם ונגמל ותקופת פסילה ארוכה עלולה להחזירו למעגל הסם.

מנגד, תומכת באת-כוח המשיבה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. לטענתה, המצב המשפטי בשאלה מתי יוגדר אדם כנתון תחת השפעת סמים לצורך הרשעתו בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה, הוכרעה על-ידי בית-משפט זה במסגרת ע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' בניאשווילי (לא פורסם). עוד מוסיפה וטוענת באת-כוח המשיבה, כי לא זו בלבד, שאין הבקשה מגלה שאלה משפטית הטעונה הכרעה עקרונית, אלא שאף אין בידי המבקש להצביע על טעות משפטית כלשהי בפסקי-הדין של הערכאות הקודמות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות. הכלל הוא, כי הרשות לערער ניתנה במשורה באותם מקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטיקולרי של בעלי-הדין. במקרה דנן, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים לה והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

כמו-כן, טענות המבקש ברובן מופנות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית ועל האופן בו העריכה את חומר הראיות שהובא בפניה. טענות אלה נבחנו ונדונו הן על-ידי הערכאה הדיונית והן על-ידי ערכאת הערעור. כידוע, משקבעה הערכאה הדיונית ממצאים שבעובדה, אין בדרך-כלל ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים אלה.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות. בית-משפט זה קבע בע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' בניאשווילי (לא פורסם) (להלן: הלכת בניאשווילי) מתי יוגדר אדם כנתון תחת השפעת סמים לצורך הרשעתו בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

וכך נקבע:

"החוק אוסר על אדם שיכור לנהוג ברכב (סעיף 62(3) לפקודה). "שיכור" מוגדר בסעיף 64ב(א) לפקודה כ"מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים". כאמור, הסמיך המחוקק את שר התחבורה והבריאות להתקין תקנות לעניין אחוז האלכוהול או הסם שבהשפעתו אסורה נהיגת רכב, שיטות לבדיקת האלכוהול בדם ואופן הבדיקות. כידוע, לא חל איסור על השימוש באלכוהול, אלא רק אם כרוכה בצריכתו סכנה, ולא למשתמש עצמו אלא לציבור...

בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים, בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה... השימוש בסמים מסוכנים נאסר כליל... כל נהג העובר על איסור זה, מקים נגדו חזקה שהינו נוהג כשהוא נתון תחת השפעתם של סמים, ומכאן ואילך עובר אליו הנטל להפריך חזקה זו..." [ההדגשה הוספה – ס.ג'.]

כן נקבע בהלכת בניאשווילי, כי שימוש בסמים בכל כמות שהיא, יוצר חזקה, כי הנהג נתון תחת השפעת סמים. הנהג יכול לסתור חזקה זו בהבאת ראיות מטעמו מהן ניתן ללמוד אם צריכת הסם אצלו היא עניין שבשגרה או מקרה חריג וכן מהי מידת השפעת הסם עליו.

בענייננו, קבע בית-המשפט לתעבורה בעמ' 15 להכרעת הדין, כי:

"בנסיבות מקרה זה ההגנה לא הביאה כל ראייה שיהיה בה כדי לקבוע כי כמות הסם אשר נמצאה בגופו של הנאשם, אינה גורמת לכל השפעה שהיא עליו. נהפוך הוא, הנאשם אישר בפניה שוטר כי – בעת הנהיגה – הוא היה בדרכו אל תחנת סמים כדי לקנות סם אסור. כך לא נוהג מי שהסם לא השפיע עליו, אלא רק מי שזקוק לו נואשות".

בדומה לכך, מנה בית-המשפט המחוזי את רשימת החומרים שתוצרי החילוף שלהם נמצאו בשתן של המבקש, המעידים על שימוש בקוקאין, בחשיש או מריחואנה וכן בהרואין או מורפין או אופיום וקבע בעמ' 8 ו- 9 לפסק-הדין, כי:

"לא די בהיעדר סימנים חיצוניים – לנהיגה פרועה, קיומה של התנהגות ללא דופי כדי להוות ראיה לכך שלסמים שנטל המערער אין השפעה עליו ולא הייתה השפעה עובר לנהיגה בה נעצר. עצם ההתנהגות ללא דופי – לרבות נהיגה ללא דופי – אין בה לכשעצמה לסתור את החזקה כי המערער נתון תחת השפעת סמים משאלה נמצאו בבדיקת שתן ונמצאים גם בדם".

"בהעדר ראיות מאת המערער בבית-משפט קמא מהן עולה כי אין לכמות הסם שנמצאה בגופו של המערער כל השפעה עליו, הרשעתו בדין היא".

בנסיבות אלה, בהן המבקש לא הביא כל ראייה העשויה לקבוע, כי כמות הסם שנמצאה בגופו אינה גורמת לכל השפעה עליו, לא מצאתי מקום להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

מטעמים אלה כולם, בקשת רשות הערעור נדחית.