פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
6377/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
שגיא ברזילי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 25.6.09 בעפ 7513/09 שניתן על ידי כבוד השופט דוד רוזן
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו, בתיק ע"פ 7513/09 מיום 25.6.09, בגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על גזר דינו של בית המשפט
לתעבורה בתל-אביב-יפו בת"ד 13225/08 מיום 10.5.09.
המבקש הואשם בעבירה של אי ציות לתמרור המציין חובה לעצור ואי מתן זכות קדימה (תמרור ב-37), לפי תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ), בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה ); וכן עבירה של נהיגה בקלות ראש, לפי סעיפים 62(2) ו-38(2) לפקודת התעבורה.
על פי עובדות כתב האישום, תוך כדי נהיגה במכוניתו ביום 17.10.07, המבקש לא ציית לתמרור "עצור", נכנס לצומת מבלי לתת זכות קדימה לכלי הרכב שחצה את הרחוב בו הוא נסע וגרם לתאונת דרכים. בתאונה נחבלה אחת הנוסעות בכלי הרכב השני ולשתי המכוניות נגרם נזק.
המבקש הורשע בבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ש' איזקסון ) על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו וביום 10.5.09 ניתן גזר הדין בעניינו (ת"ד 13225/08). העונש שהוטל עליו היה פסילת רישיון הנהיגה לתקופה של ארבעה חודשים; מאה ימי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים והתנאי הוא שהמבקש לא יעבור עבירה של נהיגה בעת פסילה או נהיגה בניגוד לתמרורים ב-36, ב-37 או תקנה 64 לתקנות התעבורה; וכן קנס בסך 750 ש"ח. נוכח נסיבותיו האישיות של המבקש, עונש פסילה על תנאי למשך ארבעה חודשים, שהיה תלוי כנגדו בגין אחת מ-22 הרשעותיו הקודמות ונמצא בר הפעלה במקרה דנן, הופעל בחופף לעונש הפסילה בתיק זה.
ביום 25.6.09, דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן ) את הערעור שהגיש בא כוח המבקש על גזר הדין בציינו כי " בית המשפט לתעבורה תל-אביב נתן משקל בכורה לנסיבותיו האישיות של המערער והלך לקראתו בגזירת עונשו עד קצות הארץ" (ע"פ 7513/09).
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה חוזר בא כוח המבקש ומעלה את נסיבותיו המשפחתיות של מרשו המתבטאות במצבם הבריאותי הלקוי של הוריו ובצורך של אביו להסיעו לטיפולים רפואיים. הלה סבור שעונש הפסילה לתקופה של ארבעה חודשים, שהוטל על המבקש מביא "לתוצאה קשה במיוחד ובלתי צודקת במידה שהדעת אינה סובלת".
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית ניתנת רק במקרים חריגים, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). טענות המערער אינן מעלות שאלה מעין זו ואינן מצדיקות דיון בגלגול שלישי.
מעבר לכך, טענות על חומרת העונש אינן מקימות ככלל עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). גזר הדין שהוטל על המבקש איננו חורג מנורמת הענישה המקובלת – וודאי שלא לחומרה – ועל כן דין הבקשה להידחות מסיבות אלה בלבד.
נסיבות המקרה שבפניי לא מותירות ספק כי אין מקום להתערב בגזר הדין גם לגופו של עניין. לחובת המבקש 22 הרשעות קודמות. בעקבות אחת מן העבירות הקודמות בהן התעלם המבקש מתמרור "עצור", עמד כנגדו עונש פסילה על תנאי בר הפעלה. חרף האמור, התחשב בית המשפט לתעבורה בנסיבות המקלות שהוזכרו לעיל ומיצה עימו עד תום את מידת החסד, בפסלו את רישיון הנהיגה של המבקש לארבעה חודשים בלבד ובהפעילו את עונש הפסילה על תנאי בחופף לעונש זה. הקלה נוספת בעונשו של המבקש כמוה כמתן גושפנקה רשמית לזלזולו בחוק.
בקשה רשות הערעור נדחית אפוא, בלא צורך בתגובה.
ניתנה היום, כ' באב התשס"ט (10.8.2009).
ש ו פ ט