רע"פ 6401/00 לה נסיונל חברה לביטוח נ. עומר סאלח

האם ניתן להציג בפני מומחה מטעם בית המשפט, במהלך חקירתו בבית המשפט, חוות דעת של מומחים אחרים שמונו על ידי בית המשפט, שחיוו דעתם באותו נושא ובגין אותו אירוע, בהליכים אחרים? זוהי השאלה לענייננו.

רקע

1.בעקבות תאונת דרכים הגיש המערער לבית משפט השלום בנצרת שתי תביעות נפרדות: האחת, נגד המערערת מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים) והשניה נגד חברת הביטוח שהוציאה פוליסת ביטוח תאונות אישיות, על פי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א1981- (להלן: חוק הביטוח). בכל אחת מן התביעות, מינה בית המשפט מומחים רפואיים. בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים מונה הפסיכיאטר ד"ר וייל, אשר קבע למשיב 10% נכות פסיכיאטרית לצמיתות בתחום זה ואילו בתביעה שהוגשה לפי חוק הביטוח מונה הפסיכיאטר ד"ר טל, אשר קבע למשיב 20% נכות פסיכיאטרית לצמיתות. במהלך חקירתו הנגדית של ד"ר וייל במסגרת ההליך לפי חוק הפיצויים, ביקש ב"כ המשיב לעמת את ד"ר וייל עם חוות הדעת של ד"ר טל. ב"כ המערערת התנגד לבקשה. בית משפט השלום קיבל את ההתנגדות. בית המשפט המחוזי אליו הגיש המשיב בקשת רשות ערעור, נתן רשות ערעור, ככל שהבקשה נוגעת להצגת חוות הדעת של ד"ר טל לד"ר וייל בחקירתו וקיבל את הערעור. כנגד החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני, בה ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור על פי הרשות שניתנה.

המערערת מצדדת בהחלטת בית משפט השלום וטוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי שגויה היא ואילו המשיב מצדד בהחלטת בית המשפט המחוזי. טענותיהם של הצדדים, המצדיקות התייחסות, תידונה בהמשך.

דיון

2.בתביעה המובאת על פי חוק הפיצויים, אין החוק מתיר להציג בפני מומחה ממונה מטעם בית משפט, חוות דעת של מומחה מטעם אחד הצדדים (תקנה 8(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז1986- (להלן: תקנות הפיצויים). שני טעמים מרכזיים לכלל זה: האחד, תכלית ההסדר שבחוק, לפיו, בהיעדר קביעה על פי דין, ימונו מומחים רפואיים על ידי בית המשפט. הסדר זה נועד להפסיק את המרוץ להשגת חוות דעת "פרטיות", ולהגשתן "מטעם", דבר המביא לבזבוז משאבים, לבזבוז זמן, לעתים, פערים משמעותיים ובלתי מוסברים בין חוות הדעת השונות ולהכבדה על עשיית צדק ועל בירור הדברים לאשורם. ניסיון להכניס חוות דעת "מטעם" בתביעות כאלה הוא ניסיון להכניס בדלת האחורית, אל תוך מסגרת ההתדיינות בבית המשפט, את חוות הדעת "מטעם", אותן ביקש ההסדר להוציא מן הדלת הקדמית (ראו א' ריבלין, תאונת דרכים (ירושלים, תש"ס) 563). הטעם השני הוא, כי "יש לאפשר למומחה להגיע למסקנות באופן עצמאי, ניטרלי ומבלי להיות מולעט בחומר חד צדדי ומושפע מחוות דעת חד צדדית" (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' כריסטיאן שמור , פ"ד מט(4)865, 874; וראו גם: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מהדורה שניה, תש"ן) 280).

3.שני הטעמים אינם מתקיימים מקום בו מבקשים להציג בפני מומחה שנתמנה על ידי בית המשפט, חוות דעת של מומחה אחר שנתמנה אף הוא על ידי בית המשפט, בין אם מבקשים להציגה לו בטרם הכין את חוות דעתו ובין אם מבקשים להציגה לו במסגרת חקירתו (י' אנגלרד, לעיל , עמ' 280). זאת לזכור כי "המומחה הוא 'מוסד' שהוקם על ידי החוק, ותפקידו לסייע לבית המשפט להגיע לחקר מצבו של הנפגע לאשורו. יש להזרים אליו אינפורמציה אותנטית רלוואנטית כדי לאפשר לו לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר." (רע"א 5638/95, לעיל , עמ' 874). המומחה "משמש לבית המשפט מעין זרוע ארוכה לענייני רפואה" (רע"א 6839/99, לעיל ). המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט נהנה מחזקת תום הלב וההגינות (רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ , תק-על 97(3)1051; ראו גם ת"א (ירושלים) 788/95 סמיון נ' כדיר , תק-מח 98(2)19).

4.בית משפט זה קבע לא אחת, כי ניתן להציג בפני מומחה ממונה, חוות דעת של מומחים ממונים אחרים שנתמנו באותו משפט עצמו, בין אם באותו תחום ובין אם בתחומים אחרים (רע"א 333/89 "שלוח" חברה לביטוח בע"מ נ' ידידים , פ"ד מג(4) 375; רע"א 2033/94 צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' פרטו הרצל (צלטנר 2137); רע"א 6839/99 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' גיטרמן (טרם פורסם)). אמנם בפסקי דין אלה מדובר בהצגת חוות דעת של מומחה אחד למומחה אחר - שמונו באותו תיק - ובטרם הכין המומחה האחר את חוות דעתו, אולם, מקל וחומר ניתן לומר כי ניתן להציג חוות דעת של מומחה אחד למומחה אחר, בחקירה בבית משפט לאחר שהמומחה האחר מסר את חוות דעתו, שהרי, במצב כזה אין חשש ממשי להשפעה על מסקנותיו והערכותיו של המומחה שכבר גיבש את חוות דעתו העצמאית באופן בלתי תלוי (א' ריבלין, לעיל , עמ' 562).

עד כאן, ככל שהעניין נוגע להצגת חוות דעת של מומחה ממונה באותו משפט למומחה ממונה אחר באותו משפט, בין לפני הכנת חוות הדעת של האחרון ובין בעת חקירתו לאחר שהוכנה.

5.המקרה שלפנינו שונה מהמקרים הנזכרים לעיל. השוני מתבטא בכך שכאן, מתבקשת במהלך חקירת המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט בתיק מסוים, הצגת חוות דעתו של מומחה ממונה אחר, שנתמנה בתיק אחר, הגם ששני המומחים הם מומחים באותו תחום (פסיכיאטריה) והם חיוו דעתם באשר לאחוזי נכותו של אותו נפגע כתוצאה מאותה תאונה.

נראה לי כי אין מניעה להרשות זאת וכעניין שבמדיניות ראוי להרשות זאת ומדוע?

שני המומחים לפסיכיאטריה נתנו חוות דעתם בשתי תביעות נפרדות, כאשר שניהם העריכו את נכותו הצמיתה של הנפגע כתוצאה מאותה תאונת דרכים. האחד העריך את נכותו ב10%- והשני ב20%-. הפער בין חוות הדעת של שני המומחים באותו תחום, הקובעים נכות בגין אותה תאונה, מצדיק בירור על ידי הצגה למומחה הנחקר את חוות הדעת של המומחה האחר, שהרי הנפגע אינו לוקה בנכות פסיכיאטרית שונה כתוצאה מאותה תאונה לפי סוג התביעה שהגיש. בהצגת חוות הדעת, או שאלות על סמך חוות הדעת ומתוכה, למומחה הנחקר, יש כדי להביא להבהרה של נושא הנכות, כאשר המומחה הנחקר מעומת עם חוות דעתו של המומחה האחר באותו תחום ובהקשר לנכות כתוצאה מאותה תאונה.

יש לאפשר לבית המשפט לעמוד על הדברים לאשורם ולקבוע את דרגת הנכות שבסופו של דבר על בית המשפט לקבוע, בצורה מושכלת.

כאן מן הראוי לציין כי הבקשה לא היתה להגיש את חוות הדעת של המומחה האחר כראיה עצמאית, דבר שלא היה מקום לעשותו. הבקשה היתה להציג את חוות הדעת או להציג מתוכה ובהסתמך עליה, שאלות בנושא הרפואי העומד על הפרק, למומחה הנחקר, על מנת שהאחרון ייתן דעתו עליה ויבדוק את קביעתו הוא גם לאור הדברים האמורים בה.

6.לאור כל האמור, נראה לי כי אין מניעה - בענייננו - להציג בפני המומחה הממונה ד"ר וייל, במהלך חקירתו, חוות דעת של המומחה הממונה בתיק אחר, ד"ר טל, או לשאול שאלות בהסתמך עליה או להפנות לדברים הכתובים בה.

7.אשר על כן, הערעור נדחה. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ש"ח.