רע"פ 6407/08 אברהם סבן נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של מסירת פרטים כוזבים, לפי סעיף 62(4) לפקודת התעבורה; עבירה של נהיגה ללא רשיון תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה; ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

לפי המתואר בכתה האישום, ביום 12.10.2004 נעצר המבקש על ידי שוטר בעת שנהג ברכב. המבקש מסר לשוטר פרטים כוזבים וניסה להציג עצמו בשמו של אחיו. רק משהבחין השוטר בתעודת הזהות שלו בארנקו הסכים המבקש להציגה בפני השוטר. במועד בו נהג ברכב היה הוא בזמן פסילה מלהחזיק רשיון נהיגה שהוטלה עליו בשלושה פסקי דין שונים. כמו כן רשיון הנהיגה שלו פקע בשנת 1991 ונהיגתו לא הייתה מבוטחת בביטוח חובה.

ביום 3.2.2008 הרשיע בית משפט השלום את המבקש על פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו (כבוד השופטת א' שדמי ).

ביום 15.4.2008, לאחר שנתקבל תסקיר משירות המבחן בעניינו של המבקש, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום. בגזר הדין השית בית המשפט על המבקש עונש של 8 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, פסילת המבקש מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה למשך 5 שנים וקנס בסך 2500 ש"ח. בית המשפט ציין את נסיבותיו האישיות של המבקש, היותו אב לשש בנות וגמילתו מסמים, ואת תסקיר שירות המבחן שהמליץ להימנע מעונש מאסר בפועל אף שלא המליץ על המשך טיפול במסגרתו. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי בנסיבות המקרה אין מנוס מקביעה של עונש מאסר בפועל. זאת, לאור עברו הפלילי והתעבורתי העשיר של המבקש, ובמיוחד העובדה שביצע עבירה זו על אף שהורשע כבר בעבר שלוש פעמים בעבירות דומות ולא היה בקנסות בשלילת הרשיון או במאסרים המותנים שהוטלו עליו בכדי להרתיעו מלשוב ולבצע את אותה העבירה.

המבקש ערער בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו על חומרת העונש שהוטל עליו (ע"פ 70309/08). ביום 9.7.2008 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בו דחה הוא את ערעורו של המבקש. נקבע כי צדק בית משפט השלום בקביעה כי הטלת פסילה בפועל מלהחזיק רשיון כמו גם קנסות ומאסרים על תנאי לא הועילו להתריע את המבקש מלשוב ולבצע את העבירות. מכאן, ולאור העובדה שזו הרשעתו הרביעית של המערער בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, אין מקום להקל בעונשו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב בא כוח המבקש וטוען כי הערכאות הקודמות הכבידו ידם עליו יתר על המידה, וכי שיקולי הצדק מחייבים את התערבות בית משפט זה אף כערכאה שלישית. בעיקר נטען כי המבקש הינו אב לשש בנות אשר הוא מפרנסן היחיד. כן נטען כי למבקש הייתה תקופה אפילה בעברו בה היה מכור לסמים ורוב ההרשעות בעברו מתקופה זו. המבקש הצליח להיגמל מהסמים לפני מספר שנים ואף לאושש את עסקו, אך הותרת עונש המאסר בפועל על כנו עלולה לגרום להתדרדרות מחודשת של המבקש אל הנתיב ממנו נחלץ בקושי רב.

מנגד טוענת באת כוחה של המשיבה כי הבקשה אינה מעלה כל עילה המצדיקה קיום דיון נוסף בפני ערכאה שלישית. לגופו של עניין, טוענת היא כי נסיבותיו האישיות של המבקש הובאו בפני הערכאות הקודמות ונלקחו בחשבון בעת גזירת דינו. בנסיבות העניין ולאור הרשעותיו הקודמות של המבקש ונסיבות הרשעתו הנוכחית כאשר גם מסר פרטים כוזבים לשוטר שעצרו, אין מקום להקל בעונשו.

דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, ואין בבקשתו כל עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש.

מעבר לנדרש יוער כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות אך לגופה. חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש, ובמיוחד כאשר מדובר בעבריין החוזר על מעשיו שוב ושוב, צוינה כבר גם על ידי (ראו רע"פ 5402/08 סופיר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 24.6.2008)). בנסיבות העניין למבקש עבר מכביד ביותר הן עבירות תעבורתיות, ובהן שלוש הרשעות בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, והן עבירות נוספות האחרונה בהן משנת 2007 בגין החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה. אף הנסיבות בהן הורשע המבקש בעניין דנן אינן קלות והמבקש הוסיף על עבירותיו אף עבירה של מסירת פרטים כוזבים לשוטר במטרה לחמוק מאחריותו. אומנם, יש לברך על מאמציו של המבקש לשנות את דרכיו ועל היחלצותו מנגע הסמים, אך בנסיבות העניין אין מנוס מן המסקנה כי המבקש לא הפנים את חומרת העבירות בהן הורשע ובדין קבעו הערכאות הקודמות כי יש להטיל עליו עונש מאסר בפועל.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

החלטתי מיום 20.7.2008 בעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש מבוטלת.

המבקש יתייצב ביום 2.12.08 לא יאוחר משעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.