פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6412/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אלכסיי ויאזמין
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 15.7.07
בע"פ 70917/07 שניתן על-ידי כבוד השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה ברמלה (ת"פ 736/06) בגין עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3), בקשר עם סעיף 39(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: פקודת התעבורה ).
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 19.8.2006 המבקש נהג ברכבו כאשר היה שיכור ובדגימת דם שנלקחה ממנו נמצאה כמות של 72.91 מ"ג אלכוהול לכל 100 מ"ל דם.
בתאריך 28.2.2007 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה ברמלה (כבוד השופטת ר' טאובר) את המבקש בהעדרו בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו קנס בסך 2,000 ש"ח או 200 ימי מאסר תמורתו; פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים בניכוי של חודש פסילה מינהלית; ופסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
בתאריך 5.4.2007 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, לבית משפט השלום לתעבורה ברמלה. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 18.4.2007
לאור התנגדות התביעה והעונש המידתי שהוטל על המבקש.
על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת נ' אהד ) דחה את הערעור בקובעו, כי אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקש, אשר נהג במצב של שכרות ובכך עבר עבירה חמורה שהינה בגדר מכת מדינה. לעניין כמות האלכוהול שנמצאה בדמו של המבקש, קבע בית המשפט כי המחוקק לא קבע מדרג עונשים לעניין כמות האלכוהול הנמצאת מעבר למותר בחוק, אלא עונש מינימום שכל סטייה ממנו לקולא חייבת להיות מלווה בנימוקים מיוחדים.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה חוזר בא-כוח המבקש על טענותיו, לפיהן החמיר בית משפט השלום לתעבורה יתר על המידה בעונשו של המבקש.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי הגעתי למסקנה, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל טענה המתקרבת להידמות לשאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת העשויה להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)(1997)). בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג מנורמת הענישה המקובלת בעבירות מסוג העבירה בה הורשע המבקש. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. המבקש נהג במצב של שכרות ובכך עבר עבירה חמורה. לעניין כמות האלכוהול שנמצאה בדמו של המבקש, הרי שבצדק קבע בית המשפט המחוזי, כי המחוקק לא קבע מדרג עונשים לעניין כמות האלכוהול שנמצאת בדם מעבר למותר, אלא עונש מינימום שכל סטייה ממנו לקולה חייבת להיות מלווה בנימוקים מיוחדים. בא-כוח המבקש לא העלה כל טענה שהיא אשר תצדיק ירידה מתחת לסף זה. אשר על כן, איני רואה כל מקום להתערב בעונש שנגזר על המבקש.
סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"ב באלול התשס"ז (5.9.2007).
ש ו פ ט