פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
6415/07
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
רחמן רחייל
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 8.7.07 בע"פ 72152/06 שניתן על-ידי כבוד
השופטת נ' אהד
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"פ 760/06) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה ); עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה; ועבירה של שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף, לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.
לפי הנטען בכתב האישום, נהג המבקש, ביום 14.2.2006, ברכבו בעודו פסול מלהחזיק רישיון נהיגה ובלא שהיו בידו רישיון נהיגה וביטוח בני תוקף. בתאריך 14.9.2004 נפסל המבקש מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים (ת"ת 40797/03). בתאריך 26.4.2004 נפסל המבקש שוב מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים (ת"ת 20781/04). על פי אישור הפקדת רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט, התחילה הפסילה בתאריך 20.4.2006. בתאריך 8.12.2004 נפסל המבקש (ת"ת 40755/04) מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים החל מיום 20.4.2006. בתאריך 5.1.2006 (ת"ת 43499/04) נפסל המבקש מלקבל רישיון נהיגה למשך שנה, כאשר 8 חודשים מתקופת הפסילה יצטברו לעונשי פסילה אחרים אותם מרצה המבקש. תקופת הפסילה החלה בתאריך 20.12.2006. המבקש נהג בעוד הפסילה בתוקף ועל פי פסקי הדין האמורים פסול המבקש מלקבל רישיון נהיגה מתאריך 14.8.2004 ועד 20.8.2007.
ביום 15.2.2006 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופט ש' אייזקסון ) את המבקש על פי הודאתו ובתאריך 8.3.2006 גזר עליו עונש של ששה חודשי מאסר בפועל, וכן הורה על הפעלת המאסר המותנה של שישה חודשים שנגזר עליו בת"ת 40797/03 ועל הפעלת עונש המאסר של שישה חודשי מאסר שהוטל עליו בת"ת 20781/04, כשכל עונשי המאסר ירוצו בחופף ובדרך של עבודות שירות. עוד גזר בית המשפט על המבקש 15 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים; 15 חודשי פסילה שירוצו במצטבר לאחר סיום כל עונשי הפסילה התלויים ועומדים כנגדו; ותשלום קנס בסך של 4,000 ש"ח. לבסוף הורה בית המשפט כי המבקש יחתום על התחייבות בסך של 7,500 ש"ח שתופעל באם בתוך 3 שנים יימצא אשם בעבירה שעניינה נהיגה ללא היתר כדין, או נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא כיסוי ביטוחי.
על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בטענה, כי שגה בית משפט השלום משהקל יתר על המידה בעונשו של המבקש.
בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד ) קיבל את הערעור בקובעו כי במקרה זה ביצע המבקש עבירה של נהיגה בזמן פסילה, בעוד מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו. מכאן שמאסר על תנאי אינו מהווה הרתעה על מבקש זה וכי מדובר באדם שלא עבר מעולם מבחני נהיגה מעשיים ועיוניים כאחד, כשעיון בגיליון הרשעותיו מגלה כי באמתחתו נושא הוא עבירות נהיגה חמורות, בנוסף לעבירות פליליות. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום להתערב בעונש כך ש-6 חודשים ירוצו בדרך של מאסר בפועל, וכן יופעלו עונש של 6 חודשי מאסר בתיק מס' 40797/03 מתוכם 3 חודשים בחופף ו-3 במצטבר, ועונש של 6 חודשי מאסר שהוטל בתיק 20781/04 באופן של חודש אחד במצטבר ו-5 חודשים בחופף. בית המשפט המחוזי קבע אפוא, כי המבקש ירצה 10 חודשי מאסר בפועל.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שבפניי. לטענת בא כוח המבקש, במקרה זה מוצדק ליתן משקל יתר לאינטרס הפרט ולתת רשות ערעור גם באשר לחומרת העונש. המבקש מציין כי בית המשפט שלערעור אינו אמור להיכנס לשיקוליו של בית המשפט שגזר את הדין, אלא מוטלת עליו החובה לבחון האם מילא בית המשפט קמא את שמוטל עליו. מכאן העניין הציבורי בנושא וזאת למען לא תיפגע סמכותם ושיקול דעתם של הערכאות הנמוכות.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, אף מבלי קבלת תגובה מהמשיבה.
עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, המבקש אף לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת אשר תצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)(1997); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)(1997)). מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. העונש שהוטל על המבקש בבית משפט השלום לתעבורה לא היה סביר ולא הלם את מתחם הענישה המקובל בעבירות החמורות שביצע המבקש. עבירותיו החוזרות ונשנות של המבקש המחישו כי אין כל מקום להמשיך ולתת בו אמון או להקל בעונשו. לכל אלו יש להוסיף את העובדה שלמבקש הרשעות קודמות בעבירות תעבורה. מכל הטעמים האמורים, אין כל מקום ליתן רשות ערעור.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.
ניתנה היום, כ"א באלול התשס"ז (4.9.2007).
ש ו פ ט