רע"פ 6449/05 אברהם פנונו נ. יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה - עיריית חיפ

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 2081/05 בתיק עיקרי ע"פ 537/05, לפיה נדחתה בקשת המבקש למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי שהוצא כנגד נכסו של המבקש.

ביום 27.5.02 הוצא על-ידי המשיב צו הריסה מינהלי המתייחס לגגון הנמצא בנכסו של המבקש. הערכאות השונות דחו בקשותיו של המבקש לביטול צו ההריסה המינהלי, אולם עיכבו את ביצועו, על מנת לאפשר למבקש להכשיר את הבניה נשוא הצו.

בית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (כבוד השופט א' ח' ורבנר) דחה, ביום 23.5.05, את בקשת המבקש לביטול הצו ועיכוב ביצועו. על החלטה זו, הגיש המבקש היום ערעור לבית-המשפט המחוזי בחיפה.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' גרשון) קבע את הדיון בבקשה ליום 6.7.05. משנודע למבקש כי בכוונת העירייה לבצע את הצו עוד ביום 5.7.05, הגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

בית-המשפט המחוזי, דחה היום את הבקשה לעיכוב ביצוע וקבע, כי לא ניתן להתעלם מכל המשאבים שהושקעו בהיערכות לביצוע הצו במועד שנקבע, וכי בנסיבות העניין, לפיהן המבקש המתין למעלה מחודש ימים עד להגשת הערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים, תהיה זו משום גרימת סחבת מיותרת בביצוע צוויהם של בתי-המשפט לערכאותיהם, אשר דנו בעניינו של המבקש. עוד נקבע, כי המבקש הפך לשיטה את הפניה לבית-המשפט ברגע האחרון ממש, ובאופן זה הוא הצליח עד כה למנוע את ביצוע הצווים.

לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

מקובלת עלי החלטת בית-המשפט המחוזי, אשר בחן את טענות המבקש וראה לנכון לדחות את הבקשה. בית-המשפט לעניינים מקומיים דחה עוד ביום 23.5.05 את הבקשה לביטול צו ההריסה שהוצא נגדו, ומשבחר המבקש להגיש את ערעורו על החלטה זו זמן קצר לפני ביצוע הצו, אין לו להלין אלא על עצמו.

יתרה מזו, בית-המשפט לעניינים מקומיים עיכב את ביצוע ההחלטה עד ליום 6.6.05, על-מנת לאפשר למבקש להגיש את ערעורו, ובכל זאת המבקש בחר להמתין עד היום על-מנת להגיש את הערעור. אין בידי לקבל את טענת המבקש, כי לא הגיש את הערעור עוד בתקופת עיכוב ביצוע הצו, משום שסבר כי צו ההריסה פקע וכי לא היתה לו כל נפקות משפטית. בסברתו זו, נטל המבקש על שכמו סיכון רב. הסיכון התממש, וסברתו של המבקש אינה יכולה לעמוד לו עתה להגנה כנגד ביצוע הצו, ואין המשיב אמור לשאת בנטל סיכון זה.

המבקש, אשר בקשתו לביטול צו ההריסה נדחתה, היה צריך להגיש את ערעורו מיד לאחר שנודע לו על כך. אולם בהמתינו עד כה, המבקש מעיד על עצמו כמי שמשתמש בשיטת הפניה לבית-המשפט ברגע האחרון בבקשת סעד ארעי, בתקווה כי בית-המשפט אכן יתן לו סעד זה בשל קוצר הזמן. שיטה זו דינה כישלון, ובית-משפט זה לא יתן את ידו לכך.

סוף דבר, הבקשה נדחית.